סוכרת

סוכרת (Diabetes Mellitus) היא מחלה מטבולית המתאפיינת ברמות גבוהות של גלוקוז בדם. הסיבה לכך היא חוסר בייצור אינסולין על ידי הלבלב או אי-יכולתו של הגוף לנצל את האינסולין כראוי.
אינסולין, הורמון המיוצר בלבלב, חיוני להכנסת הגלוקוז מהדם לתאים לצורך הפקת אנרגיה. כאשר מנגנון זה נפגע, רמות הסוכר בדם עולות. רמות גלוקוז מוגברות לאורך זמן עלולות להביא לפגיעה באיברי גוף שונים כגון עיניים, כליות, לב, מוח ועוד.

מצורף הסכת (פודקאסט) על מצבי חירום סוכרתיים –  את ההסכת (פודקאסט) מעבירים מנחה גבר ומנחה אישה, לתשומת לבכם, טרום ההאזנה.

גורמי סיכון:

לסוכרת גורמי סיכון שונים, בהם:

• גנטיקה – היסטוריה משפחתית של סוכרת.
• אורח חיים – תזונה לא מאוזנת, חוסר פעילות גופנית.
• עודף משקל והשמנת יתר.
• גיל מתקדם – הסיכון עולה עם השנים.
• גורמים רפואיים – כולסטרול גבוה, תסמונת מטבולית ועוד.
  סוגי סוכרת נפוצים:

1. סוכרת סוג 1 (בעבר היתה נקראת סוכרת נעורים) – מחלה אוטואימונית שבה מערכת החיסון תוקפת את תאי הלבלב המייצרים אינסולין. מתפתחת בדרך כלל בגיל צעיר ודורשת טיפול קבוע באינסולין.
2. סוכרת סוג 2 – נפוצה יותר, קשורה לעמידות לאינסולין וייצור לא מספק של ההורמון. מקושרת לאורח חיים וניתנת לשליטה באמצעות תזונה, פעילות גופנית ותרופות. במצב מתקדם גם סוכרת זו תידרש לטיפול בזריקות אינסולין במקביל לטיפול התרופתי הפומי.
3. סוכרת הריונית – מתפתחת במהלך ההריון, עלולה להשפיע על בריאות האם והעובר.

מצבי חירום בסוכרת:

שני מצבי חירום עיקריים דורשים זיהוי מהיר וטיפול בהתאם:

1. קטואצידוזיס (DKA) – היא סיבוך חמור של סוכרת שעלול להיות מסכן חיים. היא מתרחשת כשלגוף חסר אינסולין שיאפשר לסוכר לחדור לתאים לצרכי אנרגיה. במקום זאת, הכבד מתחיל לפרק את השומן שישמש כאנרגיה ומייצר חומצות הנקראות ״קטונים״. קטונים בדרך כלל מיוצרים על ידי הכבד כשהגוף מפרק שומן זמן רב לאחר הארוחה. כשקטונים מיוצרים מהר מדי, ובכמות גדולה מדי, הם יכולים להצטבר בדם ולהיות רעילים מכיוון שהם הופכים את הדם לחומצי.

• סימנים וסימפטומים: יובש בפה, צמא חזק, השתנה מרובה, ריח אצטון מהפה, נשימות עמוקות ולא סדירות (נשימות קוסמאל), בלבול, עור חם ויבש, שינוי במצב ההכרה עד חוסר הכרה.
• טיפול: זיהוי וטיפול במצבים מסכני חיים עפ"י ABCD, בדיקת סוכר, מתן נוזלים במידה והדבר לא מעכב פינוי.

1. היפוגליקמיה (Hypoglycemia) – רמות גלוקוז נמוכות בדם מתחת ל-60 mg/dL.

• סימנים וסימפטומים: רעב חזק, חולשה, סחרחורת, הזעה, עור חיוור ולח, בלבול, שינויים התנהגותיים, פרכוסים, ברדיקרדיה, תת לחץ דם ואובדן הכרה במצבים חמורים.

• טיפול:

  • כאשר המטופל בהכרה מלאה – מתן מקור סוכר (גלוקוג'ל, משקה ממותק, לחם עם ריבה / שוקולד).
  • כאשר המטופל מעורפל הכרה – מריחת גלוקוג'ל על החך עד חזרת המטופל להכרה / עלייה ברמת הסוכר. אין לתת אוכל או שתייה!
  • כאשר המטופל מחוסר הכרה – זיהוי וטיפול במצבים מסכני חיים עפ"י ABCD.
    מטפל ALS יוכל לתת גלוקוז IV.
  • מתן חמצן – אין לתת חמצן למטופל ללא סיבה. חמצן יינתן לכל מטופל המציג סימני מצוקה נשימתית, מטופל המתלונן על קשיי נשימה או סטורציה שנמוכה מ- 94%.
  • במטופל עם משאבת אינסולין חשוב לנתק את המשאבה. ניתוק משאבת האינסולין יעשה בחיבור שבין המכשיר לצינור המחובר לגופו של המטופל. אין להוציא את המחט מגופו של המטופל!

שיקולים בהזמנת ALS לאירוע – חריגה במדדים מגדר הנורמה של המטופל. כל מצב חירום המאיים באופן מידי על A\B\C (שינוי במצב ההכרה / סימני קוצר נשימה / ירידה בלחץ הדם).

אנמנזה רלוונטית:

• האם המטופל ידוע כסוכרתי? שימו שתשובה שלילית לא שוללת היפוגליקמיה או DKA.
• האם הוא מטופל באינסולין או בתרופות אחרות? טיפול באינסולין (וכן מספר תרופות אחרות) מעלה את הסיכוי להיפוגליקמיה.
• האם המטופל נטל את התרופות / האינסולין כרגיל היום?
• מתי הייתה הארוחה האחרונה ומה היא הכילה? האם נטל אינסולין ודילג על ארוחה?
• האם יש היסטוריה של אירועים דומים בעבר? האם בד"כ המטופל מאוזן?
• האם יש סימנים מזהים (צמיד רפואי, חיישן תת עורי)?
• האם המטופל משתמש במשאבת אינסולין?
• האם היה אירוע חריג או שינוי באורח החיים (פעילות גופנית, לחץ נפשי)?

דגשים כללים:

1. היפוגליקמיה יחסית – מצב שבו בבדיקת סוכר הערכים ימצאו בטווח הערכים התקין (בין 60-100 mg/dL), אך בפועל אלו ערכים נמוכים משמעותית ממה שהמטופל חי איתם ביומיום. מצב זה נפוץ אצל מטופלים שרגילים לחיות עם רמות סוכר גבוהות לאורך תקופה ממושכת.
2. יש למדוד סוכר לכל מטופל המציג שינויים במצב הכרה / שינויים התנהגותיים.

אגף רפואה – חטיבת רפואה

איחוד הצלה

מקורות: https://medlineplus.gov/