אופי הארס והשפעותיו הפיזיולוגיות:

ארס העקרב, במיוחד של מינים מסוכנים כמו העקרב הצהוב[1] המצוי והעקרב השחור, הוא ארס עצבי (נוירוטוקסין). פגיעה זו גורמת לשחרור מוגבר של מתווכים עצביים, מה שמוביל לגירוי יתר של מערכת העצבים הסימפתטית והפרא-סימפתטית.

סימנים, סכנות וטיפול בשטח:

• סימנים מקומיים: כאב עז ומיידי באזור העקיצה, נפיחות מקומית קלה ואדמומיות. חשוב לזכור כי חומרת הסימנים המקומיים אינה בהכרח מעידה על חומרת הפגיעה המערכתית.
• סימנים מערכתיים (בפגיעה קשה): אי שקט, הזעה מרובה, עלייה בלחץ הדם ובקצב הלב, הפרעות קצב, דמעת, ריור, ובהמשך גם חולשת שרירים, פרכוסים, בצקת ריאות ושוק קרדיוגני.
• סכנות עיקריות: הסיכון העיקרי הוא לילדים מתחת לגיל 8, קשישים, ואנשים עם מחלות רקע. אצלם, פגיעה קשה עלולה להוביל לשוק ומוות.
• טיפול בשטח:

1. הרגעת הנפגע: חרדה ופחד עלולים להגביר את הדופק ואת קצב התפשטות הארס.
2. הנחת קרח (קומפרס קר): קומפרס קר באזור הפגיעה למשך 10 דקות (עם הפסקות) יכול להקל על הכאב המקומי ולהאט את ספיגת הארס. אין להשתמש בקרח ישירות על העור.
3. ברמת BLS:
   • תמיכה ABC.
   • מתן חמצן כאשר יש מצוקה נשימתית.
   • קיבוע האיבר הפגוע בכדי להקל על הכאב.
4. ברמת ALS:
   • תמיכה ABC.
   • מתן תרופות אם מופיעים פרכוסים.
   • לשקול טיפול באטרופין כאשר מופיע גירוי פרא-סימפתטי מוגבר.
   • טיפול בכאב אם זמין.
5. פינוי דחוף: פינוי לבית החולים לצורך מעקב והשגחה הוא חובה בכל מקרה של עקיצת עקרב.

• 1. תיעוד: יש לתעד באפליקציה את פרטי המטופל והטיפול שניתן.