מידי פעם עוצרים אותי ברמזור ושואלים אותי "תגיד, מה ההבדל בינכם למד"א?", אני מחייך ועונה להם "עשר דקות".

אחרי שניה או שתיים של השתהות תמיד מגיעה השאלה הבאה "מה זאת אומרת?"

ובהתאם לזמן שנשאר עד לאור הירוק ברמזור אני פורס את ה"אני מאמין" שלי לגבי הפעילות של "איחוד הצלה", על כי איננו באים במקום מד"א או מתחרים בהם, אלא באים למלא את חלל הזמן עד שאמבולנס יגיע ויקבל על עצמו את הטיפול בחולה או הפצוע. בממוצע משוער בהתאם לאירועי העבר אני מעריך כי צוות מד"א מגיע בין 10 ל- 15 דקות אחרי.

בזמן הזה אני מפקד על האירוע, אחראי על הטיפול בפצוע/חולה ועל ניהול זירת האירוע.

12/7/19, ערב שישי, שעת שקיעה, מעט לפני כניסת השבת נשלחתי על ידי בת זוגי למכולת PM:AM לקנות שמן זין בזמן שהיא מסיימת להכין לנו את ארוחת השישי.
עמדתי בתור כ 7 דקות מתסכלות כשבידי בקבוק השמן, מתבונן בקופאי החדש שלא ממש השתלט על עומס המשמרת. לאחר המתנה רבה אני אומר לעצמי שבשעה טובה עוד אישה אחת ומגיע תורי ולהשתחרר מהתור הארוך.
לפתע אני שומע ברשת הקשר את קולו של המוקדן בקול חזק ולהוט "רחוב הרצל רוזנבלום פיצוץ – פצוע קשה!". המוקדן חזר על ההודעה 3 פעמים ברצף ובקול חזק וברור בהתאמה לדרגת חומרת האירוע ובסוף הודעתו הכריז "מי יוצא?".

אני מגלגל בראש את הכתובת ונזכר שהייתי באירוע ברחוב זה לפני כחודש, זהו רחוב קטן מרחק שלושה קילומטרים ממני שכולו פרויקט אחד של דירות יוקרה בקצה הכי צפוני של תל אביב.
אני מניח את בקבוק השמן במתקן המסטיקים והסוללות שסמוך לקופה ומודיע בקשר: "מוקד, 5592 בדרך להרצל רוזנבלום" – כל העומדים בתור לקופה הרימו ראשם המומים למראה האדם שאחרי דקות מורטות עצבים של המתנה בתור ויתר על מקומו ויצא בריצה מהירה מהחנות. אני מניח שביציאתי מהחנות הספיקו להבחין בכתוב על גב מעיל האופנוע "יחידת האופנוענים – איחוד הצלה" מה שאולי נתן להם תשובה לסיבה בגינה ויתרתי על בקבוק השמן וחשוב מכך על מקומי בתור.

קפצתי על האופנוע ופתחתי בנסיעה מהירה לאירוע.

כוחות ביטחון, אמבולנסים של מד"א, משטרה וכיבוי אש בדר"כ מסודרים במרכז העיר שם מתרחשת מרבית הפעילות, מכיוון שמדובר בנקודה הצפונית ביותר של העיר ובהתחשב בעובדה שיצאתי ממש מקרוב לאירוע אני מכין עצמי שאגיע ראשון ומריץ לעצמי בראש תסריטים של מה שאני עומד לפגוש בעוד רגע.

3 דקות של נסיעה בתנועה דלה יחסית כמצופה מערב שישי אני מתקרב לפרויקט הדירות ומבחין באנשים מנופפים לי מכיוון מגרש החניה מול המקום.

המולה רבה, כלום לובשים חג, רובם בחרו ללבוש לבן כיאה לחגיגיות של ארוחת שישי במסעדת יוקרה. אני מבחין באחדים משוחחים בפניקה בטלפון עם כוחות הביטחון, אחרים התקבצו בחבורות קטנות נראים בודקים אחד את השנייה שכולם בסדר, וקבוצה אחת שקוראת לי חזק מכולם ומנופפת לעברי, לרגליהם על כר הדשא שוכבת דמות של אדם כששתי דמויות (גבר ואישה) אחרות רוכנות מעליה ומבצעות פעולות החייאה, אני בוחר להתחיל שם את הטיפול בפצועים ומכריז ברשת הקשר על החייאה במקום וכן מבקש תגבור של כוחות לטיפול בפצועים נוספים.

אני יורד מהאופנוע בסמוך לקבוצה ומאתר בעין את המבוגר האחראי ביניהם, פונה אליו לברר פרטים על אודות האירוע תוך שאני שולף את תיק החובש מארגז האופנוע ומתמקם בסמוך לדמות השוכבת על כר הדשא.
בינתיים מעדכן אותי המבוגר האחראי כי פלטת זכוכית נפלה מקומת הפנטהאוז של פרויקט היוקרה מעליהם על יושבי המסעדה הממוקמת מתחת לפרויקט וכי הדמות על כר הדשא היא בנו בן השנתיים וחצי שחטף את הפגיעה הקשה ביותר. הוא מסביר כי הפיצוץ שנשמע הוא כפי הנראה רעש פלטת הזכוכית שהתנפצה על הרצפה.

אני ניגש לטפל בילד ושואל את שני מבצעי ההחייאה באשר להכשרתם הרפואית. האישה טוענת כי היא אחות במקצועה ואילו הגבר משיב בשלילה. באין הכשרה רפואית אני מבקש מהגבר לקחת צעד אחורה ותופס את מקומו.
אני מזהה שחזה הילד עולה ויורד מבלי עזרת לחיצות האחות על חזהו ומורה לאחות להפסיק את פעולות ההחייאה. הילד עדיין מחוסר הכרה אך נושם עצמונית. האחות מפנה גם היא את מקומה ומשאירה אותי לבד עם הילד.
בזמן הבא אני בוחן את פגיעותיו של הילד, אני מסיר את מפת השולחן שכיסתה את ראשו ומזהה חבלת ראש מלווה בחתך מדמם ונפיחות גדולה בקודקוד הראש.

אני מחליף את מפת השולחן בתחבושת אישית ושוטף את הפצע עם בקבוק מים שהוציאו מלצרי המסעדה לאורחים הפצועים והמבוהלים שבחוץ.

שברי זכוכיות גדולים נשטפים משערו של הילד והוא מתחיל לבכות למגע המים הקרים על ראשו. מוזר – אף אחד לא יבין את שמחתו של חובש לקול בכי של ילד – זהו סימן לכך שהילד חזר להכרה, נושם ומגיב לכאב.
מסביב אני מתרשם שיש פצועים נוספים אשר עוצרים את דימום פצעיהם במפות ומפיות המסעדה אך הם מבינים כי אני מטפל בפצוע קשה מהם ועל כן "מוותרים" על הטיפול שלהם לטובת הטיפול בילד.
מצטרף אלי פרמדיק לבוש אזרחי שנקלע לזירה במקרה וביקש לסייע. יחד אנו מנטרים את מצבו של הילד ומחליפים תחבושות כל כמה דקות.
בעת החלפת התחבושות אנו מזהים כי הנפיחות בקדקוד הגולגולת גדלה במהירות וכי מדובר בשבר בגולגולת אשר ביחד עם הפגיעה והדימום הרב יוצרים לחץ על המוח שעלול לגרום לנזק גדול אם הילד לא יפונה בהקדם.
אנו ממשיכים בהחלפת תחבושות נקיות ומקפידים לא ללחוץ חזק על מקום הפגיעה כדי לא להחמיר את הלחץ הגולגולתי.

את עוברי האורח במקום אנו מפנים לכביש לסמן לניידת טיפול נמרץ היכן לעצור.

כוננים רפואיים נוספים ואמבולנסים של איחוד הצלה ושל מד"א מגיעים למקום בזה אחר זה ואנו מפנים אותם לטפל באורחים הנוספים שמחוץ למסעדה ולאלה שייתכן ועוד נמצאים בפנים.
לאחר דקות ארוכות מגיעה ניידת טיפול נמרץ של מד"א – אנו מבצעים העברת פצוע מסודרת, מציגים לפרמדיקית הבכירה את פגיעת הראש של הילד ומבהירים לה את חומרת מצבו, מעלים כולנו יחד את הילד על קרש גב ומפנים למיטה בתוך האמבולנס. דלתות האמבולנס נסגרות, שתי דפיקות על הדלת כמו בסרטים והאמבולנס פותח בנסיעה מהירה לכיוון בית החולים.

הכוננים הרבים שהגיעו למקום בזמן שטיפלתי בילד היו פזורים בכל עבר וביקשו להעניק טיפול רפואי לכל דורש. כוחות משטרה וכיבוי אש רבים אף הם צבעו את המקום כיאה לטיפול באירוע רב נפגעים.

השמש כבר שקעה, האורות המהבהבים של כל כוחות הביטחון האירו את האזור ואני הבנתי שסיימתי את תפקידי בזירה. ניגשתי לפרמדיק שסייע לי במשך אותן דקות ארוכות והודיתי לו על עזרתו הרבה בטיפול בילד, הוא השיב לי בחיבוק חזק ושיבח את עבודתי המקצועית וניהול האירוע.

עליתי על האופנוע ונסעתי הביתה, בדרך פתחתי רדיו ושמעתי את מהדורת החדשות פותחת בדיווח על האירוע במסעדה ועל הפצועים הרבים. קריין החדשות ציין כי חלק מהפצועים טופלו במקום, 4 פונו לבית חולים להמשך טיפול כאשר 3 במצב קל ופצוע אחד – ילד בן 2.5 במצב ביינוני עד קשה.

צומת לפני הבית נזכרתי ששכחתי לקנות שמן, הסתובבתי ונסעתי לסופר להשלים את המשימה שאליה יצאתי.

10 דקות, זה הזמן שהייתי עם הילד על כר הדשא עד שהגיעה ניידת טיפול נמרץ של מד"א.
10 דקות זו גם התשובה שלי להבדל בננו לבין מד"א. לפעמים לא צריך 10 דקות, לפעמים מספיקה דקה אחת בשביל להציל חיים.

אמיר גלס