לא באמת אפשר לכמת לפוסט קצרצר את המסע משנה החיים הזה, ההרגשה היא של חלום, של ריחוף, מהומת אלוהים, זה לא באמת קורה!
נחלים של פליטים עם נחלי דמעות, בעיקר נשים וילדים שזורמים במעברי הגבולות, הם השאירו מאחור חיים שלמים וכעת הם רק עם מזוודה או שקית קטנה, אל הלא נודע, כל חטאם הוא שהם נולדו במקום הלא נכון.
לא ניתן להתחמק מהרגשות שמציפים, אפשר אולי לדחות אותם, אבל שאני נפגש בעיניים שלהם אני מיד נזכר במשפחה שלי.
נסו פשוט לדמיין שיום אחד אנו צריכים לארוז מעט מאוד מטלטלין ולנוס על נפשנו, המחשבות המראות וכל המסע הזה לא ישכח לעולם, ובתפילה שלעולם לא עוד, לא עוד מלחמות, לא עוד רוע!
רק בקשה קטנה לסיום, במסגרת מבצע כנפיים כתומות איחוד הצלה הביאו לארץ אלפי פליטים ברכבת אווירית ודאי שחלק מכם יפגוש בהם מתי שהו אז כשאתם פוגשים את הפליטים כאן בארץ תאירו להם פנים האור יחזור אליכם חזרה , זה מה שעשינו בין היתר אני וצוותי המלאכיות והמלאכים שאת חלקם זכיתי להכיר לראשונה במסע הזה, אני מודה מעומק הלב לאיחוד הצלה על הזכות להיות חלק קטן.
יחיאל כהן
