דבר רפואה שבועי – פיברומיאלגיה

פיברומיאלגיה (דאבת השרירים) היא מצב כרוני שכולל כאבי שרירים ועצמות, אזורים רגישים, עייפות כללית, הפרעות שינה והפרעות קוגניטיביות.

התסמינים שלה מחקים את אלו של מחלות ומצבים אחרים, ואין בנמצא בדיקות מעבדתיות או הדמיתיות שיסייעו באישור האבחנה. כתוצאה מכך, פיברומיאלגיה אינה מאובחנת לעיתים קרובות כראוי. בעבר, רופאים וחוקרים אף הטילו ספק בכך שפיברומיאלגיה היא מצב אמיתי, אך כיום, קיימת הבנה גדולה יותר של המצב וחלק מהסטיגמה שליוותה אותה פחתה.

על אף ההתקדמות שנעשתה בהבנת המחלה, פיברומיאלגיה עדיין יכולה להיות מאתגרת לטיפול. עם זאת, תרופות, שיטות טיפול (כמו פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק) וכן שינויים באורח החיים יכולים לעזור לנהל את תסמיני המחלה ולשפר את איכות החיים

מהם התסמינים של פיברומיאלגיה?

התסמין העיקרי של פיברומיאלגיה הוא כאב באזורים המכונים "אזורי כאב". רופאים ישקלו אבחנה של המחלה אם קיימים כאבי שרירים ושלד ב-4 מתוך 5 אזורי הכאב שתוארו בקריטריונים לאבחון פיברומיאלגיה ואין שום מצב רפואי אחר שניתן לאבחון שיכול להסביר את הכאב.

אזורי הכאב על פיהם מבוצע האבחון הם:

• האזור הימני העליון של הגוף (כתף, זרוע, לסת)
• האזור השמאלי העליון של הגוף (כתף, זרוע, לסת)
• האזור הימני התחתון של הגוף (ירך, עכוז ורגל)
• האזור השמאלי התחתון של הגוף (ירך, עכוז ורגל)
• האזור המרכזי/אקסיאלי של הגוף (צוואר, גב, חזה ובטן)

תסמינים אחרים של המחלה כוללים:

• עייפות
• הפרעות בשינה
• שינה לפרקי זמן ארוכים מבלי להרגיש מנוחה (שינה לא מרעננת)
• כאב ראש
• דכאון
• חרדה
• הפרעה בקשב ובריכוז
• כאב עמום בבטן התחתונה
• יובש בעיניים
• בעיות בשלפוחית ​​השתן, כגון דלקת שלפוחית ​​השתן

אצל אנשים הסובלים מפיברומיאלגיה, המוח ומערכת העצבים עשויים לפרש שלא כראוי את אותות הכאב הרגילים או להגיב אליהם ביתר. זה יכול להיות בגלל חוסר איזון כימי במוח או בחוט השדרה המשפיע על הרגישות המרכזית (במוח) לכאב. כמו כן, המחלה יכולה להשפיע גם על הרגשות ועל רמת האנרגיה של המטופל.

מהם מאפייני הכאב בפיברומיאלגיה?

כאב הוא סימן ההיכר של פיברומיאלגיה. המטופל ירגיש אותו בשרירים שונים וברקמות רכות אחרות בגופו. הכאב יכול לנוע על טווח שבין כאב קל לאי נוחות עזה וכמעט בלתי נסבלת. חומרתו עשויה להכתיב את יכולת ההתמודדות היומיומית של המטופל עם המצב. נראה כי המחלה נובעת מתגובה חריגה של מערכת העצבים בה הגוף מגיב יתר על המידה לגירויים, שבדרך כלל לא אמורים להיות כואבים והמטופל עלול להרגיש את הכאב ביותר מאזור אחד בגופו.

מהם הגורמים לפיברומיאלגיה?

רופאים אינם מבינים לגמרי מהו הגורם לפיברומיאלגיה ומה גורם לאופי הכרוני הנרחב של כאבי המחלה.

תיאוריה אחת היא שסף הכאב במוח יורד מסיבה כלשהי וכך תחושות שלא היו כואבות בעבר הופכות לכואבות מאוד עם הזמן.

תיאוריה אחרת היא שהעצבים מגיבים יתר על המידה לאותות כאב, הופכים לרגישים יותר, עד כדי כך שהם גורמים לכאב מיותר או מוגזם.

על פי המחקר העדכני, נראה כי הגורם למחלה מורכב מרכיבים רבים הכוללים נטייה גנטית (מאפיינים תורשתיים) אליה מצטרף טריגר, או כמה טריגרים, כגון זיהום, טראומה ומתח.

גנים

פיברומיאלגיה עוברת לעיתים קרובות במשפחות. אם יש לאדם קרוב משפחה עם המחלה, הוא נמצא בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה בעצמו. החוקרים חושבים שמוטציות גנטיות מסוימות עשויות לשחק תפקיד בקשר זה, שכן זוהו מספר גנים אפשריים המשפיעים על העברת אותות כאב כימיים בין תאי עצב בקרב חולי פיברומיאלגיה.

מהם גורמי הסיכון לפיברומיאלגיה?

התלקחויות (התפרצויות) של תסמיני פיברומיאלגיה יכולות להיות תוצאה של לחץ נפשי, פציעה ומחלה, כגון שפעת. בנוסף, חוסר איזון בכימיקלים במוח עלול לגרום למוח ולמערכת העצבים לפרש לא נכון או להגיב יתר על המידה לאותות הכאב הרגילים.

גורמים נוספים המגבירים את הסיכון לפתח את המחלה כוללים:

• מין – מרבית מקרי הפיברומיאלגיה מאובחנים כיום אצל נשים, אם כי הסיבה לפער זה בין המינים אינה ברורה.
• גיל – סביר להניח שהאבחנה תהיה בגיל העמידה, והסיכון עולה עם הגיל. עם זאת, גם ילדים יכולים לפתח פיברומיאלגיה.
• היסטוריה משפחתית – אם לאדם יש בני משפחה קרובים עם פיברומיאלגיה, הוא עלול להיות בסיכון גבוה יותר לפתח את המחלה.
• מחלה – למרות שפיברומיאלגיה איננה סוג של דלקת פרקים, זאבת (לופוס) או דלקת מפרקים שגרונית עלולים להגביר את הסיכון לחלות במחלה.

כיצד מאבחנים פיברומיאלגיה?

ניתן לאבחן מטופל עם פיברומיאלגיה אם יש לו כאב נרחב במשך 3 חודשים או יותר. "נרחב" פירושו שהכאב נמצא משני צדי הגוף, והוא מורגש מעל ומתחת למותניים. לאחר בדיקה יסודית, על הרופא להסיק כי שום מצב אחר אינו מסביר את הכאבים ועל הכאב להתאים לתסמינים האופייניים של המחלה.

אין בדיקת מעבדה או הדמיה שיכולים לזהות ולאבחן פיברומיאלגיה. הרופא המטפל עשוי להשתמש בבדיקות אלה בכדי לשלול גורמים אפשריים אחרים לכאבים הכרוניים.

מהו הטיפול בפיברומיאלגיה?

נכון לעכשיו, אין תרופה שמרפאת פיברומיאלגיה. במקום זאת, הטיפול מתמקד בהפחתת התסמינים ובשיפור איכות החיים באמצעות:

• תרופות
• אסטרטגיות לטיפול עצמי
• שינויים באורח החיים

תרופות יכולות להקל על הכאב ולסייע למטופל לישון טוב יותר, בעוד שפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק יכולים לחזק את המטופל ולהפחית לחץ על הגוף. פעילות גופנית והפחתת מתח נפשי עשויות לעזור למטופל להרגיש טוב יותר, נפשית וגופנית. בנוסף, ניתן להיעזר בתמיכה והדרכה חיצונית כמו פגישות עם מטפל או הצטרפות לקבוצת תמיכה. בקבוצת תמיכה המטופל יכול לקבל עצות מאנשים אחרים שיש להם פיברומיאלגיה וכך לעזור אחד לשני לעבור את המסע ביחד.

תרופות נפוצות לטיפול בפיברומיאלגיה כוללות בעיקר משככי כאבים

• משככי כאבים ללא מרשם כמו איבופרופן (אדוויל) או פרצטמול (אקמול) יכולים לעזור בכאבים קלים.