דבר רפואה שבועי – חנק בפציעות מחיצה בקהל

לאחרונה כותרות החדשות עדכנו אותנו על אסון בקוריאה, שבו במהלך חגיגת ליל כל הקדושים נמחצו למוות מעל 150 חוגגים. אסונות דומים התרחשו גם בישראל, כאשר המפורסם והחמור ביותר הינו אסון מירון מ-2021.

אחד ממנגנוני הפציעה העיקריים בפציעות באירועים אלו הינו חנק עקב מחיצת הקהל.

איך מתרחשת פציעה זו? ואיך מטפלים בה?

מנגנוני פציעה בקהל

ישנם מספר מנגנוני פציעה חמורים בעת מחיצה ע"י קהל.

חנק עקב מחיצה (Compression asphyxia) – מנגנון פציעה חמור ביותר ומהנפוצים ביותר. בעקבות הלחץ הגדול המופעל על בית החזה ע"י בני האדם או החפצים המקיפים את הפצוע, הריאות מאבדות את יכולתן להתנפח ולנשום. עם הזמן, ריכוז החמצן בדם יורד, ונוצרת היפוקסמיה (ריכוז חמצן נמוך בדם) עד לאיבוד הכרה (בד"כ לאחר 1-2 דקות). עם המשך ירידת ריכוז החמצן בדם תאי הלב מאבדים את יכולתם להתכווץ, מה שמוביל להפרעות קצב ולאחר מכן לדום לב (בד"כ לאחר 4-11 דקות). בנוסף למנגנון ההיפוקסמיה וחסר החמצן, הלחץ הגבוה המופעל על בית החזה ע"י סביבת הפצוע מוביל גם ללחץ גבוה בתוך בית החזה, הורידים הגדולים הם רגישים ביותר ללחץ. הלחץ מוביל למעיכתם ולהפחתת הזרימה בהם, ומפחית בצורה קיצונית את תפוקת הלב – לחץ הדם הוורידים אלו נמוך והלחץ החיצוני גורם לכך שדם לא חוזר ללב והוא אינו מסוגל להעביר הלאה דם לריאות ולשאר הגוף. מנגנון נזק זה מהיר בהרבה ממנגנון ההיפוקסיה, וללא תפוקת לב מספקת הפצוע מאבד הכרה תוך כדקה ומפתח הפרעות קצב ולבסוף דום לב במהירות גבוהה מאוד.

חניקה (Smothering) – מנגנון פציעה נוסף הוא חניקה "קלאסית" שבה נחסמים דרכי האוויר העליונות של הפצוע. אירוע שכזה עלול להתרחש לאחר לחץ מתמשך על הפנים או הצוואר של הפצוע. רגישים במיוחד הם ילדים ואנשים נמוכים, שפניהם נמצאים בגובה הבטן ובית החזה של הפצועים הסובבים אותם. מנגנון זה דומה למנגנון ההיפוקסמיה מבחינת הפיזיולוגיה שלו והזמן עד לאובדן הכרה ולאחריו הפרעות קצב.

חנק תנוחתי – לעתים הגורם לחנק אינו הפצועים האחרים המקיפים את הפצוע הנחנק אלא הוא עצמו. באירועי מחיצה המוניים הפצועים מאבדים את הכרתם אך נותרים בתנוחה זקופה בעקבות לחץ הסובבים אותם. במצב זה הראש נופל קדימה, וקיפול הצוואר מוביל לחסימה נוספת של נתיב האוויר. פצוע שאיבד את הכרתו אך נפל ולא נותר לעמוד עלול להימחץ ע"י פצועים אחרים שיפלו עליו, ובצורה דומה יפעילו לחץ על בית החזה שלו או יחסמו את דרכי האוויר שלו.

הקאה ואספירציה – פעמים רבות המחיצה מובילה להקאה של הפצוע. תוכן ההקאה עלול להיכנס לדרכי האוויר של הפצוע וכך לחסום אותן. אספירציה שכזו מוחמרת לאחר אובדן ההכרה כאשר הרפלקסים המגנים על דרכי האוויר מפני תוכן הפה נחלשים. פצוע הסובל מאספירציה יהיה קשה בהרבה להחייאה, מכיוון שגם הנשמה יעילה שתכניס אוויר לריאות תאלץ להתמודד עם מאגרי הנוזל החוסמים את דרכי האוויר בריאות.

טראומה – מנגנון אחרון הוא טראומה "קלאסית". מחיצת הפצועים עלולה להוביל לפציעות כגון שברים בצלעות שיוצרים חזה אוויר או חזה דם, קריעה של איברי בטן או כלי דם גדולים, או שברים בעצמות אחרות אפילו שברים במפרקת. כל אלו עלולים לסכן את חייו של הפצוע ולסבך את הטיפול בו. רגישים במיוחד הם הפצועים שנפלו על הרצפה ונרמסו ע"י הפצועים האחרים.

מחלות רקע – אירוע קיצוני כגון פציעה המונית בקהל מותח לקצה את הפיזיולוגיה התקינה של הגוף. חשוב לזכור שסביר שכמעט כל מחלת רקע חמורה תתפרץ ותשפיע על הפצוע. פצוע עם רקע לבבי – נמצא בסיכון גבוה לפתח התקף לב במהלך האירוע. פצוע עם אסתמה – סביר שיפתח התקף אסתמה, וכו'.

טיפול בפצועי מעיכה בקהל

הטיפול בפצועי מחיצה כולל שני שלבים קריטיים – זיהוי הפציעה והחייאה ראשונית.

מבחינה זיהוי הפציעה, חשוב להכיר את מנגנון המחלה ולדעת לחפש דום לב או הפרעות קצב בסבירות גבוהה. דום לב לאחר פגיעת מחיצה הינו קשה יותר לטיפול ומגיע לנקודת האל חזור מהר יותר מדום לב עקב סיבות "יום-יומיות", ולכן יש לזהותו ולהתייחס אליו במהירות רבה.

מעבר לכך יש לטפל בפצועים ע"ב סכמת ה-ABC הקלאסית, שמירה על עמש"צ ובמקרה הצורך להתחיל החייאה כולל דפיברילציה. בכל מקרה, יש לטפל בפצועים עם חמצן בריכוז גבוה ועם הנשמה בלחץ חיובי.