חמצן
מהו חמצן?
חמצן הינו גז הנמצא באוויר באופן טבעי בריכוז של כ21% בגובה פני הים.
ניתן לתת חמצן כתוספת למטופל הסובל מקוצר נשימה, ובכך להגביר את ההיצע של החמצן לתאי הגוף.
פעולה של מתן חמצן נחשבת כפעולה של מתן תרופה, ולכן אין לתת לכל אחד, אלא רק למי שצריך.
החמצן מוזרם אל המטופל ממיכלי מתכת מיוחדים המצויים בגדלים שונים לאחסון ונשיאה.
כמות החמצן המוזרם למטופל נמדד באמצעות שני מדדים:
ריכוז– האחוז היחסי של חמצן באוויר החדר או במיכל חמצן או באמצעות מחולל החמצן (21-100%)
קצב זרימה – כמה ליטר חמצן יסופק למטופל בכל דקה- LPM (liter per minute)- הכמות המוזרמת אל המטופל.
ניתן לתת למטופל חמצן באמצעים שונים המזרימים כמויות קטנות או גדולות של חמצן ומספקות ריכוז גבוה או נמוך בהתאם לכך.
ניתן לספק חמצן באמצעות מפוח להנשמה ובכך להעשיר את אחוז החמצן באוויר שנכנס לריאות המטופל.
בנוסף, ניתן לספק חמצן באמצעות מסיכה עם שקית העשרה למטופלים שנושמים באופן עצמוני וזקוקים לחמצן בשל מצבי חירום נשימתיים כדי להעלות את אחוז החמצן שהם שואפים.
כאשר משתמשים במסכה עם שקית העשרה, ראשית יש לנפח את שקית ההעשרה ורק לאחר שהתמלאה יש להניח אותה על פניו של המטופל.
סכנות במתן חמצן:
אוטם שריר הלב ושבץ מוחי ללא מצוקה נשימתית – מחקרים מראים כי מתן חמצן שלא לצורך במצבים אלו מעודד את רקמת הנמק ומגדיל אותה.
התלקחות – נוכחות של חמצן עשוי לגרום לליבוי שרפות
דחף נשימתי משני (Hypoxic Drive) – הדרייב הנשימתי בגופנו מופעל בד"כ ע"י עליה ברמות הפחמן הדו חמצני (CO2), אדם עם מחלת ריאה חסימתית כרונית מורגל לחיות עם ריכוזי פחמן דו חמצני גבוהים ולכן הדרייב הנשימתי שלו יופעל (לעיתים) ע"י ירידה ברמות החמצן, במצב זה מתן חמצן בריכוז גבוה ולאורך זמן ממושך עלול לגרום לדיכוי נשימה מרכזי, להאטת קצב הנשימה ובסוף לקומה ומוות.
הרעלת חמצן – מתן חמצן בריכוז של 50% ומעלה מעל 48 שעות עלול לגרום לנזק ריאתי ולתופעות דמויות ARDS (תסמונת מצוקה נשימתית חריפה), הבאה לידי ביטוי בקוצר נשימה, כאב סאב-סטרנלי, שיעול יבש וטרכיאו- ברונכיטיס.
כל מטופל המקבל חמצן צריך לעבור אומדן נשימתי עם התחלת מתן החמצן ובהמשך בהתאם לדינמיות של מצבו.
כאשר אדם נמצא במצוקה נשימתית יש לספק חמצן כאשר שקית העשרה מנופחת, ריכוז החמצן גבוה (כי במיכלים שלנו יש 100% וזהו ריכוז גבוה יותר מהריכוז בסביבה), ובקצב זרימה של 8 ליטר חמצן לדקה, כך שניתן לראות את השקית נושמת יחד עם המטופל. במידה והשקית נשאבת בכל נשימה ונשימה יש להעלות את קצב הזרימה ל10 ליטר לדקה. במידה והשקית נשארת מנופחת ללא תנועה, ניתן להאט את קצב זרימת החמצן לדקה.
על מנת להחליט האם אדם נמצא במצוקה נשימתית יש לאמוד את מצבו. אומדן זה יכלול:
- מספר, עומק וקצב נשימות
- מראה וצבע המטופל
- מה המטופל מרגיש
- סאטורציה
מיכל החמצן:
חלקי המיכל:
הגוף: לבן (במיכלים ישנים: ירוק וכיפה לבנה) + הכיתוב: "חמצן רפואי"
הוסת: פין נעילת הוסת למיכל, ברז ראשי, ברז לקביעת קצב זרימה לדקה, פיית חיבור למסכת חמצן, מד-לחץ, פתחי חיבור למנשם אוטומטי הקיים באמבולנס (קיים בחלק מהמיכלים)
על צוואר כל גליל מוטבעים מספר פרטי זיהוי ובקרה, כאשר אחת ההטבעות תהיה תאריך הייצור של הגליל המופיע במבנה אחיד וקבוע.
שנת הייצור/ בדיקה , סמל מפעל/מכון בדיקה , חודש הייצור/ בדיקה 11 @ 07
תאריך המציין את תוקפו של הגליל אינו מוטבע. תאריך תפוגת המיכל הינו התאריך המוטבע על המיכל + 5 שנים.
כל הטבעה מספרית אחרת על הגליל תציין תקן, סדרה וכד' אך לא תוקף!
כללי בטיחות בעת שימוש במיכל חמצן:
כללי הבטיחות:
- הרחק את המיכל מאש, חום ושמן (אין להשתמש בחמצן עם ידיים משומנות)
- מיכל נייח תמיד מקובע, ומיכל נייד תמיד שוכב
- תפעול מיכל מהצד, אין לרכון מעליו
- אסור לעבוד עם מיכל לא תקין /דולף
- חשוב לבצע בדיקה תקופתית למיכלי החמצן
- הקפדה על פתיחת /סגירת הברז הנכון
תפעול מיכל החמצן:
פתיחה:
ודא שווסת הזרימה סגור, פתח את הברז הראשי.
בדוק את הלחץ במיכל, כוון את וסת הזרימה לערך הרצוי, חבר את קצה הצנרת אל המפוח
להנשמה או למסכת חמצן.
סגירה:
הסר את המסכה מפניו של המטופל, בדוק את הלחץ במיכל, סגור את הברז ראשי ולבסוף,
שחרר את הלחץ וסגור את וסת הזרימה.
ריכוז החמצן הנשאף:
לכמה זמן החמצן במיכל יספיק?
נתונים חשובים: נפח המיכל (מיכל אמבולנס קטן 2.4 ליטר, מיכל אמבולנס גדול 20 ליטר).
לחץ במיכל – הלחץ במיכל רשום ב PSI ולכן עלינו לחלק את הלחץ ב 15 על מנת להגיע ללחץ באטמוספרות.
קצב זרימת החמצן הרצוי (ליטר בדקה) – LPM
הנוסחה: משך הזמן בדקות שהמיכל יספיק = LPM / [נפח המיכל X לחץ במיכל (אטמוספרות)]
24 דקות = 10 / [2.4 X 100]
יש לכם שאלות? רוצים לקבל מידע על נושאים מסוימים? יש לכם רעיון לנושא לדבר רפואה הבא?
כתבו לנו [email protected]
אגף רפואה – מטה מבצעים
