מה זה בכלל חום גוף?
חום גוף הוא למעשה איזון בין חום הגוף שאנחנו מייצרים לבין חום הגוף אותו אנו פולטים החוצה בדרכים שונות, מערכת שבדרך כלל מאוזנת על 37 מעלות צלזיוס. גופינו מייצר חום כל הזמן ולרוב בטמפרטורה העולה על 37 מעלות ובכל זאת אנו שומרים על חום גוף מאוזן, מאידך גם הסביבה החיצונית שלנו קרה מהרגיל אנו עדיין מצליחים לשמור על חום גוף בסיסי של 37 מעלות כל זאת בעקבות מנגנונים מיוחדים של איזון חום הגוף הממוקמים בהיפוטלמוס שבמוח שתפקידם לאזן בין עודף חום (היפרטרמיה) לבין חוסר בחום (היפוטרמיה).
פיזיולוגיה של טמפרטורת הגוף,
ישנם מס' מנגנונים לייצור חום בגוף, מערכות אלו בתפקודם התקין ייצרו וישמרו על חום גוף מאוזן, בתפקוד ייתר עלולים לגרום למכת חום – היפרטרמיה, ובהעדר תפקודם עלולים לגרום למכת קור – היפוטרמיה.
- מערכת שרירי השלד, המערכת שיוצרת את הכי הרבה חום בגוף ע"י יצירת אנרגיה ופעילות מתמדת, כאשר קר לנו ההיפותלמוס מזהה זאת ומפעיל את מערכת החימום בשרירים בצורה של רעידות ותנועות על מנת לייצר חום ולאזן את חום הגוף. מאידך פעילות גופנית מאומצת כלומר הפעלת ייתר של מערכת שרירי השלד עלולה לגרום להיפרטרמיה כפי שניתן לראות בטיולים, באימונים, ובתחרויות ספורט השונות. בנוסף לאחר פעילות גופנית (גם שגרתית) הגוף מגיע לטמפרטורות מאוד גבוהות בעקבות פעולת השרירים ולוקח לגוף זמן ממושך לחזור לטווח התקין.
- איבר נוסף שמייצר חום בכמות עצומה זה הכבד, הכבד הוא איבר מטבולי גדול בחלל הבטן ומעצם תפקידו כמויות דם אדירות עוברות בו תהליכים מטבולים שונים, תהליכים אלו דורשים אנרגיה שיוצרת חום רב ובנוסף לזה הדם החם הרב שזורם בו הופכים אותו לאיבר החם ביותר בגוף, ולכן: ירידה בתפקוד הכבד תגרום לירידה בחום הגוף כגון בחולים עם שחמת כבד או דלקת כבד נגיפית.
- למערכת הדם תפקיד חשוב בשמירה על חום הגוף ע"י כיווץ כלי דם במקרה של היפוטרמיה, והרחבת כלי דם במקרה של היפרטרמיה, הכיווץ גורם לחום להישמר עמוק עמוק ברקמות העור והשומן וכך פחות דם חשוף לטמפרטורה החיצונית וזה שומר על חום הגוף שלא יפלט החוצה, ולכן בקור אנו חיוורים יותר. ואילו במקרים של עודף חום כלי הדם מתרחבים על מנת להסיע כמה שיותר דם לפריפריה ולהסיע חום החוצה, ולכן בקור אנו אדומים יותר.
- לשמירה על טמפרטורה, ייצור ואיבוד חום מנגנונים רבים ונוספים כגון: גיל, מבנה גופני, מסת שריר, אחוז שומן, רמות הורמונליות, שינויים בשעון הביולוגי, מצבי סטרס ודחק, ועוד..
מדוע שמירה על טמפרטורה חשובה כל כך?
כאשר הגוף מגיע למצב של היפרטרמיה – עודף חום, בהגדרה מעל 40 מעלות צלזיוס, חלבונים בגוף נחשפים לחום ועוברים תהליך "דנטורציה" שינוי במבנה המרחבי של החלבון התקשות והתפרקות החלבון עד למצב שהוא לא פעיל, היות וחלבונים מהווים חלק אינטגרלי מתפקוד הגוף התקין כל פגיעה בהם מהווה סכנת חיים מידית.
כאשר חום הגוף מגיע למצב של היפוטרמיה – חוסר החום, בהגדרה מתחת ל 35 מעלות צלזיוס, תהליכים בגוף מתחילים להאט, כלומר ברדיקרדיה עד כדי אסיסטולה, ברדיפנאה, ירידה בתהליכים מטבולים ירידה בפעילות הורמונים ואנזימים שונים, ובעצם כל המפעלים החשובים של הגוף כמו לבלבל כבד כליות טחול מאטים בתפקודם, האטה זו עלולה לגרום לתרדמת קשה ואפילו עד כדי מוות.
חשוב לנו להבין מי הם אוכלוסיות היעד שלנו שעלולים להגיע להיפוטרמיה כל הזמן ובעיקר בחורף.
- תינוקות – בעקבות ירידה במסת שריר, ובעקבות ירידה ביכולת לרעוד באפקטיביות ולייצר חום גוף כראוי הם חשופים יותר וזקוקים לחימום והלבשה מחממת כראוי.
- זקנים וקשישים סיעודיים – בעקבות ירידה במסת השריר וביכולת לרעוד ולייצר אנרגיה באפקטיביות, ובעקבות ירידה בתזונה שגורמת לאנמיה שהיא לכשעצמה גורם סיכון להיפוטרמיה
- אנמיה – חוסר בברזל, חוסר בדם, מהווה גורם נפוץ לתחושת קור, היות והדם מהווה מרכיב חשוב בייצור ושמירה על חום הגוף.
- חשיפה ממושכת לקור – הומלסים, דיירי רחוב, פועלי שטח, חיילים, ועוד, שחשופים באופן קבוע לטמפרטורות נמוכות מגיעים למצב של קושי משמעותי בייצור חום ושמירה על טמפרטורה תקינה של חום הגוף.
- אלכוהול ושימוש בסמים – מהווים גורם מדכא לפעילות בסיסית של מערכת העצבים המרכזית, במינון ייתר יתכן איבוד הכרה או דיכוי פעולות בסיסיות והתמצאות עם הסביבה, וכך גם אם החולה יחוש בטמפרטורה הנמוכה, לא תהיה לו את היכולת להגן על עצמו ולעבור למקום חם.
- היפוולמיה – דימום, התייבשות וכו' מהווים גורם משמעותי להיפוטרמיה היות וישנה ירידה משמעותית בכמות הדם,
- פגיעה מוחית במרכז החום – בהיפותלמוס שבמוח נמצא מרכז הבקרה על טמפרטורה, פגיעה מוחית עלולה לגרום לנזק משמעותי באיזון חום הגוף עד כדי היפוטרמיה.
- חולי הפטיטיס / שחמת כבד – היות והכבד מהווה מרכז חשוב בשמירה וייצור חום פגיעה בו, הן במנגנון דלקת כבד והן בעקבות שחמת (צירוזיס) יגרמו לירידה משמעותית בחום הגוף.
סכנות בהיפוטרמיה
הבעיה המרכזית בהיפוטרמיה זה דיכוי והאטה של תפקודים מרכזיים ובסיסיים בגוף, כמו דופק, נשימה, צריכת חמצן, דיכוי תהליכים מטבוליים כגון: פעילות כבד, לבלב, כליות, ועוד. כשמעל הכל מרחפת בעיה נוספת והיא העמידות לטיפול, חולה בהיפוטרמיה קשה כמעט ולא יגיב לטיפול תרופתי או למתן שוקים חשמליים, כך שגם אם הגענו לטפל בו ולהעניק לו סיוע ראשוני עדיין לא תהיה הענות מצד החולה לטיפול, בעיה נוספת בהיפוטרמיה היות ויש ירידה בתהליכים מטבוליים, ירידה בפרפוזיה, בזרימת דם, בחמצון הרקמות, ובפינוי תוצרי פסולת, נוצרת חמצת שגורמת לנזק משמעותי במערכת העצבים המרכזית – למוח בעיקר, הנזק מתבטא בבלבול, חוסר התמצאות בזמן ובמקום, אטקסיה (הליכת ברווז), ירידה בקורדינציה, אדישות לסביבה ואפטיות עד כדי איבוד הכרה ומוות.
הסכנה המרכזית היא מוות, אבל לא כל כך מהר, אנו יודעים שתאי המוח מתים ומתרחש נזק מוחי בלתי הפיך כאשר המוך לא מקבל את החמצן לו הוא זקוק באופן קבוע, בהיפוטרמיה בעקבות הירידה במטבוליזם יורדת גם הדרישה לחמצן, ה שהופך את המוות מהיפוטרמיה לארוך ומלא בסבל וייסורים. מחקרים הראו כי המוח מסוגל לשרוד בטמפרטורה של 30 מעלות עד כ 10 דקות ללא חמצן ללא נזק משמעותי ואילו בטמפרטורה של 20 מעלות המוח יכול לשרוד עד כ30 דקות ללא נזק. מה שאומר שגם בזמן ממושך בתנאי קור ובהיפוטרמיה קשה גם אם לחולה אין סמני חיים זה לא אומר שהוא מת, בעיקר משום שבהיפוטרמיה ישנו קושי בסיסי לחובשים להעריך ולקחת מדדים בצורה ידנית היות והפריפריה של החולה קרה וסגורה (ולכן דופק, סטורציה, סוכר ועוד עלולים לתת לנו מצג שווא) בעקבות הקושי הזה אנו מבינים שגם אם נתקלנו באדם בהיפוטרמיה קשה לפרק זמן ממושך והוא ללא סימני חיים, אי אפשר לקבוע מוות או "לא להתחיל החייאה" היות ויכול להיות שסימני החיים מתחבאים מאחורי הקור.
מטופל לא מת עד שהוא לא חם ומת!
ולכן במטופלים עם היפוטרמיה קשה ומצב בו אין סימני חיים (הכרה, נשימה, דופק) – מצב המצריך החייאה יש לבצע החייאה מלאה ובמקביל לחמם את המטופל על מנת לסייע לטיפול (דפיברילציה ותרופות החייאה) לעבוד בצורה המקסימלית שאפשר, לא ניתן לדעת כלום לגבי מצבו של החולה הקפוא עד שהוא יחזור לחום גוף נורמלי
זכרו: A Patient is not Dead until warm and Dead!
