דבר רפואה שבועי – אקמול והרעלת אקמול
אקמול, או החומר הפעיל בתרופה – אצטאמינופן (Acetaminophen), הוא אחת מהתרופות הנפוצות ביותר בישראל ובעולם. הרוב המוחלט של האנשים השתמשו בעבר או ישתמשו בעתיד באקמול או תרופות בעלות חומר פעיל זהה (פאראצטמול, דקסמול נובימול וכו'), ועבור אנשים רבים מדובר בתרופת פלא שמצילה אותם מכאב ברגעים הקשים ביותר.
אז איך עובדת תרופה בסיסית זו? ומה קורה כשלוקחים יותר מדי ממנה?
מנגנון הפעולה של אצטאמינופן
האפקטים המרכזיים של אצטאמינופן הם שיכוך כאב והורדת חום. בשונה מתרופות משככות כאב אחרות, תרופה זו אינה יעילה בהפחתת דלקת.
התרופה פותחה לראשונה בשנת 1877 באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבארה"ב, אך למרות שהיא בשימוש כמעט 150 שנים ומהווה את נוגד הכאב הנפוץ ביותר בעולם, מנגנון הפעולה שלה עדיין אינו ברור לחלוטין.
המידע שכן קיים מצביע על כך שהתרופה פועלת בעיקר במערכת העצבים המרכזית, במוח ובחוט השדרה. ישנם סיבי עצב בגוף האחראים על תחושת הכאב, והם נעים בעיקר מקצוות הגוף (העור, איברי הבטן, וכו') אל המוח. במקביל, ישנם סיבי עצב הנעים בכיוון ההפוך, מהמוח אל כל קצוות הגוף, ואחראים על דיכוי תחושת הכאב. עצבים אלו אחראים בין השאר על יכולתם של חיילים וספורטאים לא לחוש כאב בעת פעילות אלא רק דקות או שעות מאוחר יותר. שיכוך הכאב שיוצר אצטאמינופן נובע מיכולתו להפעיל עצבים אלו ולחקות את מצבי הקיצון הללו, ובעצם "לעבוד" על הגוף כך שיחוש פחות כאב כל עוד התרופה קיימת במערכת.
יכולת התרופה להפחית חום פועלת בצורה פשוטה יותר, כאשר התרופה מסוגלת לדכא בצורה ישירה את האזור הספציפי במוח, הממוקם באזור בשם ההיפותלמוס, האחראי על בקרת חום הגוף והעלאתו בעת מחלה.
הרעלת אצטאמינופן
מנת יתר של אצטאמינופן היא הסיבה הנפוצה ביותר בעולם המערבי לכשל כבדי אקוטי, ומהווה את אחת מהסיבות הנפוצות ביותר להרעלה. הרעלה עלולה להתרחש כאשר אדם לוקח בבת אחת כמות גדולה של התרופה, לדוגמא תינוקות וילדים שבלעו את התרופה בטעות, או בני נוער ומבוגרים שניסו לפגוע בעצמם. הרעלה עלולה להיגרם גם כאשר התרופה נלקחה במנות קטנות, אך במשך זמן רב ובכמות שעולה על הכמות המירבית המומלצת (המשתנה בהתאם למצבו הרפואי של האדם הנוטל את התרופה).
הרעלת אצטאמינופן אינה קטלנית בטווח הזמן המיידי, אך לטווח רחוק של ימים עד שנים, היא עלולה לפגוע מאוד בבריאות ובאיכות החיים, ולעתים אף להוביל למוות.
אצטאמינופן מפורק בכבד למספר חומרים לא מזיקים, אך אחוז קטן ממנו הופך לחומר רעיל בשם NAPQI. באדם בעל כבד בריא, רעל זה מנוטרל מיידית בזכות חומר אחר שקיים בכבד ונקרא גלוטטיון. כאשר הכבד אינו מסוגל לפעול ביעילות, או כאשר נלקחת כמות תרופה שגבוהה מכמות הגלוטטיון שמסוגל הכבד לייצר, עודפי הרעל NAPQI הורגים את תאי הכבד. הרעל הפוגע בתאי הכבד מפריע לייצור עוד גלוטטיון ומתחיל מעגל שבסופו כושל הכבד. מצבים נוספים עלולים לפגוע ביכולת הכבד לייצר את הגלוטטיון המגן. דוגמאות נפוצות הן רעב, שתיית אלכוהול או נטילת תרופות מסויימות. עקב כך אסור ליטול אקמול או תרופות דומות בעת רעב או במקביל לשתיית אלכוהול או נטילת תרופות מסויימות.
איך נראית הרעלת אצטאמינופן?
בשעות הראשונות האדם לא ירגיש כלל את ההרעלה, בעוד שהכבד שלו ינסה לפרק את התרופה אך ייכשל ותאיו יתחילו למות. לאחר כ4-12 שעות תיתכן תחושה של בחילה ו/או כאב בטן מלווה בבחילות, הקאות ושלשול. במקרים נדירים כבר בשלב זה ייכנס המטופל לשוק מסכן חיים, אך בד"כ לא זה המצב. תסמינים אלו חולפים לאחר כיום-יומיים, ובהדרגה מוחלפים בתסמיני כשל כבדי שמגיעים לשיא רק 3-5 ימים לאחר ההרעלה. תסמינים אלו כוללים צהבת, דימומים והפרעה בקרישת הדם, בצקות ברחבי הגוף, רעד, ושינויי מצב רוח או הכרה שעלולים להתקדם לכל כיוון – שקיעה הכרתית ואפאטיות, או אגרסיביות ופעילות יתר. בנוסף לכשל הכבדי, בשלב זה תיתכן גם פגיעה לבבית וכשל של הכליות. כתלות בכמות האצטאמנופן שנלקחה ובמצבו הבריאותי המקורי של המטופל, תסמינים אלו יכולים להיעצר או להמשיך ולהתקדם עד לצורך בהשתלת כבד או אף במוות.
הטיפול בהרעלת אצטאמינופן
הטיפול היעיל ביותר בהרעלה היא כמובן מניעה שלה – בעיקר מניעת גישה של תינוקות וילדים לארון התרופות או השארה של תרופה במקום נגיש. בנוסף חשוב מאוד להתייעץ עם רופא או רוקח ולקרוא את הוראות השימוש בתרופה, מכיוון שבמצבים בריאותיים שונים מנת היתר שמובילה להרעלה עלולה להשתנות, והסימנים להרעלה עלולים להופיע רק בשלב מאוחר שבו כבר נוצר נזק לכבד.
במקרה והתרחשה הרעלת אצטאמינופן, הטיפול המיידי הוא שטיפת קיבה או בליעה של חומר מיוחד בשם פחם פעיל. זוג טיפולים זה מנטרל את התרופה שעדיין קיימת במערכת העיכול ועדיין לא נספגה, אך הם יעילים רק כאשר המטופל מגיע לבית החולים ומקבל את הטיפול בתוך חצי שעה מרגע נטילת מנת היתר.
בשלבים מאוחרים יותר, הטיפול העיקרי מבוסס על המנגנון שבו הגוף מגן על עצמו באופן טבעי מאצטאמינופן. תרופה בשם N-אצטיל-ציסטאין (NAC) מעודדת את הכבד לייצר כמות גדולה של גלוטטיון, החומר שבו משתמש הכבד הבריא בשביל לנטרל את תוצרי האצטאמינופן הרעילים. תרופה זו יעילה מאוד, אך בעיקר אם היא ניתנת עד 8 שעות לאחר ההרעלה, ולא יאוחר מ-24-36 שעות.
במקרים בהם מתעכב הטיפול, או כאשר רמות הנזק גבוהות מדי, הטיפול האפשרי היחיד הוא טיפול תמיכתי במטופל ובכבד הפצוע, ובמקרים החמורים המתנה להשתלת כבד.
מבחינת טיפול החירום בהרעלה זו וחשיבותו הרבה של הזמן העובר מרגע ההרעלה ועד להתחלת הטיפול (בין אם הוא שטיפת קיבה, פחם פעיל או NAC), פינוי מהיר וזיהוי גורם ההרעלה הם הטיפולים היעילים ביותר בשטח בהרעלה. אלמנט זמן זה עלול להיות הגורם העיקרי המבדיל בין מטופל שיתאושש לחלוטין ללא נזק שארי כלל, ובין מטופל שידרש להשתלת כבד.
