עקיצות דבורים וצרעות הן גורם שכיח לתגובות אלרגיות בישראל ובעולם, במיוחד במהלך עונות האביב והקיץ, כאשר הדבורים והצרעות פעילות סביב פריחה ומקורות מזון.
השוואה בין דבורים לצרעות
משפחת הדבורניים כוללת מגוון רחב של חרקים, ביניהם דבורים, צרעות ונמלים. בהקשר של עקיצות רפואיות, ההבדלים בין דבורים לצרעות הם המשמעותיים ביותר:
- דבורים – (Bees):
- מראה פיזי: הדבורים נוטות להיות שעירות יותר ובעלות גוף רחב יותר, מכיוון שהן אוספות אבקה לצורך תזונה.
- תזונה ואופי: דבורים הן צמחוניות (ניזונות מצוף ואבקה). הן לרוב פחות אגרסיביות מהצרעות ויעקצו בעיקר כתגובה להגנה על הקן (הכוורת) או כאשר חשות מאוימות ישירות.
- יכולת עקיצה:
- לדבורת הדבש (הנפוצה ביותר) יש עוקץ משונן הנתפס בעור הקורבן.
- הדבורה אינה יכולה לשלוף את העוקץ, והוא נתלש מגופה יחד עם שק הארס [מקור חיצוני], מה שמוביל למותה זמן קצר לאחר העקיצה.
- שק הארס ממשיך לפעום ולהזריק ארס בגוף הקורבן גם לאחר שהדבורה עזבה, ולכן יש להסיר את העוקץ במהירות – בגריפה, לא בצביטה.
דבורה
- צרעות (Wasps) – (דבור = צרעה מזרחית):
- מראה פיזי: לצרעות גוף ארוך יותר, חלק יותר וצר יותר (“מותן צרה”), ופחות שיער.
תזונה ואופי: צרעות הן טורפות או אוכלות-כל (ניזונות מחלבונים ופחמימות). הן נחשבות אגרסיביות יותר, במיוחד הצרעה המזרחית (המוכרת בטעות כ”דבור”), והן עשויות לתקוף ללא פרובוקציה ישירה, במיוחד אם הן מחפשות מזון בסביבת בני אדם
- יכולת עקיצה:
- לצרעות יש עוקץ חלק שאינו משונן.
- הצרעה יכולה לשלוף את העוקץ בקלות ולכן היא מסוגלת לעקוץ מספר רב של פעמים. בשל יכולת העקיצה החוזרת, תגובה קשה או אנפילקסיס עלולה להיגרם כתוצאה ממספר עקיצות באותו אירוע.
צרעה
2. אופי הארס והשפעתו
ארס הדבורים והצרעות מכיל רכיבים דומים, אך ההרכב המדויק משתנה וקובע את הפוטנציאל לאלרגניות.
- פוטנציאל אלרגני: לשני סוגי הארס יש פוטנציאל לגרום לתגובה אלרגית מערכתית (אנפילקסיס).
- פגיעה רעילה (Toxicity): במקרה של עקיצות מרובות (עשרות או מאות עקיצות), הארס עלול לגרום לפגיעה רעילה ישירה שאינה אלרגית, כגון נזק כלייתי, הרס שרירים (רבדומיוליזיס) או פגיעה בתפקודי קרישה. פגיעה רעילה שכיחה יותר בעקיצות צרעות, בשל יכולתן לעקוץ שוב ושוב.
- סוגי תגובות לעקיצת דבורה או צרעה:
תיאור | סוג התגובה | סיכון |
כאב, אודם ונפיחות מקומיים באזור העקיצה בלבד. התגובה חולפת לרוב תוך שעות ספורות ואינה דורשת טיפול רפואי מיוחד. | תגובה מקומית פשוטה (Uncomplicated Local Reaction) | אינה מסכנת חיים. |
נפיחות משמעותית (לעיתים מעל 10 ס”מ), כאב וגרד, המתפתחים בהדרגה לאורך יום-יומיים. | תגובה מקומית גדולה (Large Local Reaction – LLR) | אינה מסכנת חיים; הטיפול הוא מקומי בלבד. |
תגובה חיסונית חמורה ומהירה, שבה משתחררים מתווכים (Mediators), הגורמים לפגיעה במספר מערכות גוף (עור, נשימה, לב, כלי דם ועוד). | תגובה אנפילקטית / אנפילקסיס (Systemic Allergic Reaction) | מצב חירום רפואי מסכן חיים הדורש טיפול מיידי. |
ברוב המקרים, העקיצה גורמת לתגובה מקומית בלבד. עם זאת, אצל חלק מהאנשים עלולה להתפתח תגובה אלרגית מערכתית, המכונה אנפילקסיס (Anaphylaxis) – מצב חירום רפואי מסכן חיים.
- תסמינים של אנפילקסיס (תגובה אלרגית מערכתית):
תגובת אלרגיה חריפה (אנפילקסיס) מוגדרת כתגובה אלרגית המערבת לפחות שתי מערכות (לדוגמה, עור ונשימה). ניתן להגדיר כאנפילקסיס גם מעורבות של מערכת יחידה כאשר מדובר בסכנת חיים מיידית (לדוגמה, נפיחות בלשון), והופעת סימנים דקות ספורות לאחר העקיצה (מלבד כאבים ונפיחות באזור העקיצה).
בעת חשד לאנפילקסיס לאחר עקיצה, יש לבצע הערכה מיידית, כיוון שהתסמינים עלולים להתקדם במהירות ממצב עורי בלבד למצב מסכן חיים.
הסימנים והתסמינים השכיחים לאנפילקסיס כוללים פגיעה במספר מערכות גוף:
תסמינים עוריים (Dermatologic):
- פריחה נרחבת (אורטיקריה).
- גרד עז (Pruritus).
- נפיחות (בצקת, אנגיואדמה) בשפתיים, פנים, בלשון או בעפעפיים.
- תחושת חום או עקצוץ בעור.
תסמינים נשימתיים (Breathing):
- קוצר נשימה.
- צרידות.
- שיעול.
- צפצופים או חרחורים.
- בצקת בלשון, בלוע או בגרון, או קושי בדיבור.
תסמינים קרדיווסקולריים (Circulation):
- דופק מהיר.
- לחץ דם נמוך.
- סחרחורת או עילפון.
- סימני שוק, עור קר או חיוור.
טיפול ראשוני באנפילקסיס בשטח
כאשר קיים חשד לאנפילקסיס, יש לפעול באופן מיידי.
- א. מתן אדרנלין (אפיפן)
- הטיפול באדרנלין הוא ההתערבות החשובה ביותר והיחידה שהוכחה כמצילת חיים במקרה של אנפילקסיס.
- יש להזריק מידית אפיפן לתוך השריר (Intramuscular – IM ), בשריר הירך הצידי[1].
- אין להמתין להחמרה או להשגת קריטריונים מלאים של אנפילקסיס – כל חשד סביר מצדיק הזרקה.
- ניתן להתקשר למוקד הרפואי לקבלת ייעוץ.
- ב. מינונים:
- מזרק אפיפן צהוב (EpiPen) – 0.3 מ”ג למבוגרים.
- מזרק אפיפן ירוק (EpiPen Jr) – 0.15 מ”ג לילדים.
ניתן לחזור על ההזרקה כל 5–10 דקות, אם אין שיפור או אם הסימפטומים נמשכים.
בתגובה קלה בה לא קיימת סכנת חיים מיידית, חובה להתייעץ עם מוקד רפואי טרם שימוש במזרק אוטומטי.
- ג. קריאה לעזרה נוספת:
יש לעדכן את מוקד 1221 ולהזעיק צוות ALS/ נט”ן.
חשוב להדגיש בדיווח: “חשד לאנפילקסיס לאחר עקיצת דבורה, ניתן למטופל אפיפן”.
- ד. מנח המטופל:
- מטופל בהלם (שוק): יש להשכיבו עם רגליים מורמות.
יש לשקול התקנת עירוי נוזלים בהתאם להתוויות הארגון. - מטופל במצוקה נשימתית: יש להושיבו בתנוחה נוחה לנשימה.
- ה. מתן חמצן:
מתן חמצן הוא חלק קריטי בטיפול באנפילקסיס, במיוחד אם קיימת מעורבות נשימתית או ירידה בלחץ הדם.
- המטרה היא לשמור על ריווי חמצן תקין ולמנוע היפוקסיה.
- יש לתת חמצן בעזרת מסכת חמצן עם שקית העשרה, בקצב של 10 ליטר לדקה (LPM).
- בכל מטופל מחוסר הכרה, יש לשמור על מערכות החיים החיוניות ובמידת הצורך לבצע סיוע נשימתי.
- ו. החייאה:
- יש לדווח למוקד על החייאה.
- יש לבצע החייאה מלאה הכוללת עיסויים והנשמות.
- חובה לחבר מפעם (דפיברילטור).
- ז. תיעוד:
- חובה לתעד באפליקציה בהקדם האפשרי על הפעולות שבוצעו.
- חובה למלא את פרטי המטופל (שם פרטי ומשפחה, מספר ת”ז ועוד)
[1] סרטון הסבר על שימוש באפיפן https://www.youtube.com/watch?v=txYaby2qY1c
[1] מאמר בנושא הרעלנים של עקרב צהוב
https://www.proquest.com/docview/3233261671?pq-origsite=primo_ra&accountid=40023
[1] מאמר בנושא ארס אלמנה שחורה https://journals.sagepub.com/doi/10.1177%2F10806032241300134
יש לכם שאלות? רוצים לקבל מידע על נושאים מסוימים? יש לכם רעיון לנושא לדבר רפואה הבא?
כתבו לנו:
רק הצטרפתם ואתם רוצים לראות את המאמרים הישנים?
כנסו לקישור:
https://1221.org.il/category/%d7%90%d7%92%d7%a3-%d7%a8%d7%a4%d7%95%d7%90%d7%94/
ביחד, נעבור את הקיץ בשלום!
אגף רפואה
