ד"ר ירון תימור נתקל בדוכן של "איחוד הצלה" בקמפוס בו הוא מלמדף ומאז חייו השתנו לחלוטין. "אני פשוט מרגיש מבורך שיש לי את האפשרות לעזור לאנשים ולהציל חיים"

כשהצלת חיים הופכת להרגל: עבור ד"ר ירון תימור הכל התחיל לגמרי במקרה. שמועה שהפכה מהר מאוד למציאות ועל הדרך הביאה להצלתם של עשרות אנשים בשנים האחרונות. "זאת זכות גדולה, באמת זכות גדולה להציל חיים של אנשים", תימור אומר בהתרגשות. "אני מרגיש שזכיתי".

הסיפור של ד"ר תימור, סגן הדיקן של ביה"ס למינהל עסקים במרכז הבינתחומי (ד"ר למינהל עסקים), וארגון "איחוד הצלה" התחיל לפני כשנתיים כאשר הוא נתקל בדוכן של "איחוד הצלה" בקמפוס בו הוא מלמד וחייו השתנו. "יום אחד פשוט הלכתי לקפטריה וראיתי על הדשא שמדגימים החייאה על בובות הצלה", משחזר תימור. "שאלתי את אחד המדגימים במה מדובר והוא סיפר לי שהם מתרגלים החייאה מטעם 'איחוד הצלה'. באותו רגע ראש הסניף של הארגון אמר לי 'אתה בא אלינו' וחד משמעית זה קרה. נכנסתי לאתר שלהם וברגע שקראתי מה הם עושים אמרתי לעצמי שלהציל חיים זה לא מובן מאליו. הצטרפתי לקורס חובשים, והשאר היסטוריה".

"לילדים שלי אני לא נותן לעלות על אופנוע"

תימור נכבש והחליט שהוא הופך להיות חלק מהארגון. כאמור, הוא עבר קורס חובשים ולאחר הכשרה בת כמעט שנה הפך לאחד המתנדבים הפעילים ביותר באירגון, שסייע לאינספור חולים ופצועים שהזדקקו לעזרה רפואית מצילת חיים. מתוך רצון להצטרף ליחידת האופנועים של 'איחוד הצלה', תימור גם הוציא רישיון על אופנוע. "הדרך שלי להיות רוכב אופנוע הייתה באמת אחד הדברים הכי מפתיעים שקרו לי בחיים", הוא מספר, "לא היה לי רישיון על אופנוע. בכלל, אם הייתי נשאל  לפני שנים האם יום אחד אעלה על אופנוע, הייתי מסתכל על השואל כמו על משוגע. לילדים שלי אני לא נותן לעלות על אופנוע".

אז מה השתנה?
"הייתי מגיע לאירועי חירום רפואיים עם הרכב שלי וקצת הרגשתי כמו משה רבנו שלא הצליח להגיע לארץ המובטחת. הרבה פעמים הייתי עומד בפקק תנועה ולא יכול בכלל להתקרב לאירוע. זה היה מתסכל מאוד. יום אחד שאל אותי מנכ"ל הארגון 'איך אני על אופנוע?'. עניתי לו שבעוד חודש אני אגיד לו. ככה הלכתי והוצאתי רישיון על אופנוע. הילדים שלי אפילו לא ידעו. רק אחרי שהוצאתי את הרישיון שלחתי להם תמונה שלי עם האופנוע".

כמה זה עוזר בשטח?

"אין לתאר. זה שינה את היכולת שלי להגיע לאירועים בזמן מהיר. זה פשוט מציל חיים".

מלבד העשייה המבורכת שלו בהצלת חיים במסגרת "איחוד הצלה", תימור מתנדב גם בפרויקט "תן כבוד" של הארגון. אחת לשבוע מבקרים מתנדבי הארגון קשישים עריריים, רובם ניצולי שואה. הם עוקבים אחרי בריאותו של הקשיש, בודקים מדדים, מוודאים שהכל קשורה וגם נשארים לארח לקשיש לחברה. ד"ר תימור פוגש פעם בשבוע את כריסטינה, ניצולת שואה בת 90. והקשר ביניהם הוא כבר מזמן מעבר לפרויקט ההתנדבות.

"אני מתנדב גם במיון במרפאה של פליטים בתחנה המרכזית", מוסיף תימור. "האירוע הראשון אגב שקרה לי התרחש בתחנה המרכזית. אני אומנם גר בצפון תל אביב ואני בכלל לא מכיר את האזור. אבל פעם אחת, שמעתי בקשר שיש מחוסר הכרה בחנות ברחוב סלמה. מיד העפתי הכול וקפצתי על האופנוע. הגעתי למקום בתוך שלוש דקות וראיתי שאזרחים התחילו לבצע עיסויי לב באדם שאיבד את ההכרה. זה דבר חשוב ביותר".

תימור היה איש רפואת החירום הראשון בזירה. הוא מצא גבר כבן 50 ללא סימני חיים, והתחיל מיד בהחייאה. הוא נתן לאיש שוק חשמלי עם מכשיר הדפיברילטור ולאחר פעולות החייאה מתקדמות הצליח להחזיר אותו לחיים. ניידת טיפול נמרץ פינתה את האיש לבית החולים בהכרה מלאה. מאז, ירון ואבי, האיש שהציל, שומרים על קשר. אבי, בן 56 ואב לשלושה קורא לד"ר תימור "המלאך שלי" וד"ר תימור קורא לו באותו השם: "המלאך שלי". "שנתיים כבר הוא קורא לי ככה. אמרתי לו אל תקרא לי ככה אם אתה רוצה שנישאר חברים טובים. אנחנו נפגשים אחד לחודשים וזאת חברות לכל החיים".

אתה נשמע נרגש כשאתה מספר על הפעילות שלך ב'איחוד הצלה'.
"אין מילים לתאר בכלל. יש לי עוד המון סיפורים מרגשים אבל בעיקר, כמו שאמרתי אני פשוט מרגיש מבורך שיש לי את האפשרות לעזור לאנשים ולהציל חיים".