עם כניסת השבת קיבלתי טלפון מחמי היקר אלי ביר נשיא איחוד הצלה, שסיפר לי שיש תינוקת בת יומיים שהאמא בישראל וחייבים לחלץ אותה, "אתה חייב לעזוב הכול ולסייע בעניין הזה".
מכאן התחיל מסע של 36 שעות ללא שינה!
בשיחת הטלפון הראשונה קיבלתי את הפרטים שמדובר בתינוקת שנולדה בפונדקאות, האם הביולוגית בישראל, והאמא הפונדקאית לאחר הלידה השאירה את התינוקת בבית החולים ועזבה את המדינה. האחות ששמרה על התינוקת בבית החולים הודיעה לנו שעד שבת ב9 בבוקר אם לא לוקחים אותה היא עוזבת, והתינוקת תועבר לבית יתומים.
במקום סעודת שבת יחד עם חברי משלחת הסיוע של "איחוד הצלה" שחזרו מהגבולות, התחלתי בטלפונים ללא פחות מ-29 חברות אמבולנסים מקומיות! לאחר כמה שעות הצלחתי לאתר חברה אחת שמוכנה (תמורת סכום גדול מאוד כמובן) להתקדם לנקודת מפגש 80 ק"מ מקייב, אבל סירבו להיכנס לתוך העיר כי היו הפצצות כבדות בתוך קייב.
וכך התחיל מסע החילוץ של התינוקת מקייב לנקודת המפגש. הצלחתי למצוא רופא שייקח את התינוקת בליווי צבאי לנקודת המפגש עם האמבולנס, לאחר שנקודת המפגש החולפה בעקבות הפצצות באזור. לאחר 8 שעות התינוקת הגיעה לידי צוות האמבולנס.
התינוקת התקדמה עם האמבולנס, כ-9 שעות של מתח, לחץ והמון טלפונים, עם המון תיאומים בדרך ובשעה טובה התינוקת הגיעה לגבול. יחד עם שגריר משרד החוץ איציק קגאר, שנרתם לעזור לנו כאן, ובעזרתו של השגריר יואל ליאון, אנחנו עם כל המסמכים הדרושים כולל תיאום עם משמר הגבול המקומי שעודכנו בעניין.
המשימה הושלמה – התינוקת עברה את הגבול. אני וחובשת איחוד הצלה ויקי תפארת אמא ל-4 ילדים קיבלנו אותה.
התלאות עדיין לא הסתיימו. המשכנו בנסיעה לכיוון גבול רומניה מאחר ושדה התעופה במולדובה סגור, בעקבות הסמיכות לגבול אוקראינה, בנוסף עברתי יחד עם החובשת ויקי חקירה בגבול. הגיוני שהם הם רצו להבין מה אנחנו עושים עם תינוקת בת 3 ימים שאין לנו שום שייכות אליה.
בחסדי השם לאחר 10 שעות נוספות הגענו לשדה התעופה יאשי ברומניה, ממתינים לאמא ואבא שמגיעים בטיסה מיוחדת של איחוד הצלה עם צוותים נוספים שבאו למשלחת הסיוע, וזוג הורים נוסף שבאים לחלץ יחד איתי את ביתם שנולדה אף היא בפונדקאות בקייב.
אני לא יכול לפרט את כל פרטי המבצע כי רבים מהם לא ניתנים לפרסום בשלב זה, אבל לאחר 28 שעות גם התינוקת השנייה הייתה תודה לא-ל בדרך לישראל! דמעות האושר והשמחה של ההורים סחפה וריגשה את כולנו.
עשיתי הרבה מבצעים ודברים בחיים, אבל זה בהחלט אחד הדברים שאני לא אשכח כל חיי.
אני שמח ששתי זוגות הורים יושבים בישראל עם ילדיהם בחיוך ואושר.
גאה ונרגש להיות חלק ממשלחת "איחוד הצלה" לסיוע לפליטי אוקראינה.
אהרון בן הרוש
