שפעת

מחלת השפעת היא מחלה נגיפית המאופיינת בהתפרצויות עונתיות בהיקף גדול. גורם המחלה הוא ווירוס ה"אינפולאנזה" המועבר מאדם לאדם בדרך כלל באמצעות דרכי הנשימה, לווירוס מספר מאפיינים ייעודיים הכוללים עונתיות קבועה ויכולת לעבור שינויים של מבנה החלבונים שלו וכך הוא מערים על מערכת החיסונים וגורם לצורך להתחסן בכל שנה מחדש, הסימנים של מחלת השפעת כוללים: חום וכאבי שרירים ותחושת חולי וחולשה, סימנים וסימפטומים אלו חולפים מאליהם לאחר מספר ימים. אולם, הבעיה היותר גדולה של המחלה קשורה בעיקר בסיבוכים. הסיבוכים כוללים דלקת ריאות, ברונכיטיס, דלקות אוזניים וסיבוכים נוספים במערכת העצבים לעיתים מחלת השפעת יכולה להיות קשורה גם למוות של החולים בה בגלל הסיבוכים הנ"ל.

קיימות קבוצות שונות באוכלוסייה שלהם נטייה מוגברת ללקות בסיבוכי המחלה כגון: קשישים, חולים במחלות כרוניות של מערכת הנשימה (כולל אסתמה), חולי לב, חולים במחלות כליה, חולי סוכרת, חולים הסובלים מהשמנת יתר, חולים עם חסר מלידה או נרכש במערכת החיסון (איידס, חולים אונקולוגים ועוד) חולים המטופלים בסטרואידים ו/או בכימותרפיה, נשים בהיריון, תינוקות, צוות רפואי שנחשף לחולים רבים, ועוד. בקרב קבוצות אוכלוסייה אלו שיעורי הסיבוכים גבוהים וכן שיעורי האשפוז והתמותה עקב המחלה וסיבוכיה.
דרכי הדבקה: ישנה סטיגמה שהגורם לשפעת הוא בעיקר "התקררות / הצטננות" אך אין לזה כל בסיס פיזיולוגי, ניסו למצוא כל מיני הסברים כגון זה שבחורף מקומות הומי אדם פחות מאווררים ולכן סיכויי ההדבקה עולים, הסבר נוסף הוא שקור מחליש את מערכת החיסון של הגוף. בנוסף ווירוס השפעת עמיד יותר בקור על משטחים חשופים, עיקר דרכי ההדבקה היא ע"י טיפות רוק שעפות באוויר בזמן שיעול או עיטוש, הווירוסים הגורמים למחלה נישאים בקלות באוויר בטיפות זעירות (רסס), ולכן עיטוש, שיעול ומגע ידיים (שנגעו קודם לכן באף, בפנים או במישהו חולה) עלולים להעביר את הנגיפים מאדם לאדם. הנגיף חודר לדרכי הנשימה העליונות ונכנס לתוך תאי האפיתל, הוא מתחיל להרוס את התא ועובר לעוד תא לעוד תא עד שמערכת החיסון משתלטת על האירוע וממגרת אותו, מחלת השפעת מדבקת החל מכמה ימים לפני פרוץ המחלה ועד שלושה עד חמישה ימים לאחר שפרצה.
קליניקה של מחלת השפעת: תחילת הופעת הסימנים לרוב כ 48 שעות לאחר הידבקות מחולה אחר, תחילת הופעת הסימנים היא בד"כ פתאומית: צמרמורת, חום גבוה, כאבי ראש (מעל העיניים), שלשולים והקאות, כאבי גב ושרירים, כאבים בין הצלעות ובגפיים, סומק קל בפנים, יובש בפה, שיעול קצר ויבש, בדרך כלל לא תהיה נזלת ולא יהיו עיטושים, בזמן החום החולה יהיה עייף ורדום לעיתים, משך המחלה הוא כשבוע במרבית האנשים, אבל החולשה והתשישות נמשכים עוד מספר ימים לאחר מכן,
אז מה ההבדלים בין שפעת להצטננות? אלו שתי מחלות שונות שנגרמות על ידי ווירוסים שונים. יש הבדל בתסמינים של הצטננות ושפעת. הצטננות כאמור נגרמת על ידי וירוסים רבים שאין נגדם טיפול חיסוני מונע. לעומת זאת שפעת נגרמת על ידי וירוסים ספציפיים ממשפחת ה-Influenza שרק נגדם מכוון החיסון העונתי. אנשים שמפתחים הצטננות לאחר חיסון שפעת חושבים שהחיסון לא היה יעיל, דבר שמשפיע על החלטתם לקבל חיסון בשנה הבאה. להלן השוני בתסמינים: התפתחות התסמינים – בהצטננות היא הדרגתית. בשפעת היא מידית. חום – בהצטננות חום תקין בדרך כלל או יכול להגיע עד 38 מעלות צלזיוס. בשפעת הוא מעל 38 ויכול להגיע עד 40. כאבי ראש ושרירים – שכיחים וקשים יותר בשפעת. כאב גרון – שכיח בעיקר בהצטננות עייפות וחולשה – קשים יותר בשפעת. נזלת ועיטוש – שכיחים יותר בהצטננות. שיעול – בשפעת השיעול יבש ומחמיר עם התפתחות המחלה. בהצטננות השיעול יותר ליחתי. לאחר ההצטננות, החולה מפתח חסינות בפני הנגיף המסוים שגרם לה. חסינות זו מהווה הגנה חלקית בלבד נגד סוגים רבים אחרים של נגיפי הצטננות. החולה, לפיכך, יכול בקלות רבה להידבק בנגיף אחר של הצטננות..

טיפול תומך בחולה שפעת:

*המידע הוא להעשרה וטיפול עצמי ולא מהווה הוראה לטיפול בחולים במסגרת התנדבות בארגון*

• תרופות המפחיתות כאב ומורידות חום – אקמול, אופטלגין, נורופן, אדקס וכ"ו
• טיפול נוגד גודש לאף במקרי נזלת – אוטריווין – תכשיר המגיע בצורת טיפות או תרסיס אשר גורם לייבוש הנזלת ולהקלה על הגודש במנגנון של כיווץ כלי דם ברירית האף. או תמיסת סליין (מי מלח) –במקרים רבים, ובעיקר בנזלת קלה, הזלפת סליין לתוך האף יכולה לסייע להקלה על הנזלת ועל הגודש. סינופד –תרופה סיסטמית הניתנת בכדורים וגורמת לייבוש מהיר ומשמעותי של הנזלת והגודש.
• שתייה מרובה – בעיקר בחולים המשלשלים ומקיאים, יתכן והחולה יצטרך אפילו נוזלים IV.
• טיפול ספציפי במקרים מיוחדים – ישנו טיפול תרופתי כנגד שפעת ולא רק טיפול תומך.
• מנוחה – לא לגרום לגוף למאמץ ולקושי מעבר למה שצריך.

טיפול מונע כנגד שפעת – חיסון שפעת: מדי שנה חוזה ארגון הבריאות העולמי מהם הנגיפים המועמדים לגרום לתחלואה בחורף הקרוב, ועל פי תחזית זו מייצרים את החיסון, תחזית זו מבוססת על איסוף נתונים מדעיים והיא בדרך כלל מדויקת, יעילות החיסון נמצאה גבוהה מאוד (70%- 100%) כאשר קיימת התאמה בין זני החיסון לבין הזנים של המחלה באותה עונה, רצוי לחסן מפני שפעת כבר במהלך חודש אוקטובר. יש טעם לחסן גם אחר מועד זה ולכל משך פעילות השפעת. ניתן לחסן גם אחרי מועד זה לכל משך פעילות השפעת שכן שיא התחלואה לעיתים משתהה אפילו עד החודשים פברואר – מרץ. צריך לזכור כי חולפים לפחות שבועיים ממתן החיסון ועד ליצירת רמה מגנה של נוגדנים ומכאן החשיבות הרבה להתחסנות לפני התחלת עונת השפעת, החיסון המומת אינו מכיל נגיפים חיים ולכן אינו יכול לגרום למחלת השפעת! מחלה שמופיעה בסמוך לחיסון יכולה לנבוע מהדבקות באחד הנגיפים של החורף או אפילו הדבקה בשפעת שארעה סמוך למתן החיסון בעת שהחיסון טרם הספיק ליצור הגנה.
חשיבות החיסון: ע"פ הגדרות משרד הבריאות, כונני איחוד הצלה נמצאים בין הקבוצות שנמצאות בסיכון גבוה לסיבוכי שפעת נמצאים כמו גם כל עובדי מערכת הבריאות ומטפלים ומתנדבים המבצעים ביקורי בית אצל אנשים בסיכון גבוה (תדריך חיסונים 2017 סעיף 1.1.2.1) ועל כן מומלץ לכל כונן וכונן לקחת אחריות עליו ועל משפחתו וללכת להתחסן, הוראה זו חשובה ביותר ושומרת עליכם הכוננים בריאים ושלמים ובעיקר על בני משפחה, אמנם ברב המקרים מדובר במחלה קלה, אך במקרים מסוימים, גם במבוגרים צעירים ובריאים ללא מחלות רקע, עלולים לחול סיבוכים קשים ואף מקרי מוות, בנוסף ישנו סיכון מוגבר לילדים מתחת לגיל 6 לחלות בשפעת ולכן ישנה חשיבות שגם אנחנו נהיה מוגנים על מנת לא להדביק את בני המשפחה האחרים.
תופעות הלוואי של החיסון: המומת קלות וחולפות. תופעת הלוואי השכיחה ביותר, בדומה לחיסונים אחרים, היא תגובה מקומית חולפת במקום ההזרקה. תיתכן תופעת לוואי של תחושה כללית רעה, כאבי שרירים וכדומה, תופעת לוואי זאת יכולה להימשך כ-48 שעות, ואינה יכולה לגרום לסיבוכים כמו המחלה עצמה.

למאמר הבא על חום גוף גבוה