שאיפת עשן, רימון עשן והטיפול שביניהם

איחוד הצלה מבצע אבטחות רבות ושונות, לעיתים במגרשי כדורגל ולעיתים אנחנו נאלצים לחצות הפגנות בכדי לתת סיוע לאדם בצדו השני או בהפגנה עצמה. כאשר העיניים מתחממים אנו עלולים להקלע באמצע זריקת רימוני עשן או לחילופין להגיע לפציעות של שאיפות עשן, גם למתפרעים וגם לצוותי האבטחה.

הפעם נדון בנושא רימון העשן שאיפת העשן וכיצד לטפל בהם נכון.

רימון עשן – Smoke grenade:

הוא סוג של רימון יד המשמש כמכשיר איתות, יעד או מכשיר סימון משטח נחיתה, או
כמיסוך עשן לתנועות כוחות.
רימוני עשן פולטים בדרך כלל כמות גדולה בהרבה של עשן מאשר פצצות עשן, שהן סוג של זיקוקים שמתחילים בדרך כלל עם נתיך חיצוני במקום סיכה והם מורכבים יותר.
לעיתים רימון העשן יכול להכיל חומר מדמיע.
לצערנו מעבר לשימוש המקורי של רימוני עשן לעיתם אנו עלולים להתקל בהם גם במשחקי כדורגל והפגנות ועל כן אנו מחדדים:

שאיפת עשן:

רעלים נשאפים כוללים עשן וגזים רעילים, פחמן חד חמצני, אמוניה, כלור, תרסיסים, גז מדמיע ועוד

שאיפת חומרים רעילים עשוי לגרום לגירוי של דרכי האוויר תוך גרימת נפיחות והרס של רקמות
כאשר החומרים שנשאפו נספגים במחזור הדם ההשפעות עלולות להיות נרחבות ומערכתיות

הרעלת CO:

פחמן חד חמצני (CO) הוא גז נטול ריח וצבע ולכן עלול להיות קשה מאד לזהות אותו.
כתוצאה משאיפת CO חלה ירידה משמעותית ביכולת הדם לספק חמצן לאיברים ולרקמות הגוף ובכך נוצרת היפוקסיה, חוסר חמצן בתאי הגוף.
במצב הרעלת CO מתקדם צבע ההמוגלובין הופך לאדום בהיר. השינוי בצבע ההמוגלובין עלול לגרום לנפגע להיראות ורדרד ובריא למראה למרות ההיפוקסיה.

שים לב: הימצאותו או היעדרו של צבע ורדרד אינו נחשב כסימן אבחנתי להרעלה.

הרעלה קלה:

 

• כאבי ראש
• בחילות והקאות
• סחרחורות
• ראיה מטושטשת
• הרעלה בינונית
• בלבול
• עלפון
• כאבים בחזה
• קוצר נשימה
• טכיקרדיה
• טכיפנאה
• חולשה
• הרעלה קשה
• הפרעות קצב
• ירידה בלחץ הדם
• איסכמיה לבבית
• פלפיטציות
• דום נשימה
• בצקת ריאות
• פרכוסים
• חוסר הכרה
• דום לב

 

הרעלת ציאניד:

גז ציאניד הוא חומר רעיל שנוצר כתוצאה מבעירה של חומרים מסוימים הנמצאים בבית/במשרד ובמקומות נוספים.
הגז הורס תהליכים בתא (kreb's cycle) כך שלמרות שניתן לספק חמצן לגוף, התא אינו יכול להשתמש בו. למעשה – גז ציאניד חונק את התא.
במקרה של הרעלת ציאניד, גם הנשמה באינטובציה לא תועיל משום שהחנק הוא ברמה התאית.

עקרונות גישה וטיפול בשאיפת עשן:

למרות שצפויים הבדלים בטיפול בנפגעים שונים בהתאם לסוג ההרעלה, למצב הנפגע ולהנחיות שיתקבלו מהמוקד וממרכז הרעלים, שלבי הגישה והטיפול יהיו לרוב זהים.
במידה והחובש יכול לזהות את גורם ההרעלה עליו לנסות לעשות זאת בהקדם על מנת לסייע לטיפול יעיל ומתאים בשטח ובבית החולים.
הסימנים הכללים יהיו דמעת, קושי בנשימה, שיעול, בצקות בדרכי אוויר ואפילו יתכנו סיבוכים כגון הפרעות במצב הכרה, ומצוקה נשימתית – בין כתוצאה מהשפעה מיידית או שניונית של החומר הרעיל.

בטיחות:

כבכל מצב חירום, היה זהיר בהערכת המצב הסביבתי והיה ערני לסכנה שעלולה להישקף לך ולסביבתך. רימון העשן עלול להפריע לך לראות את המצב ולתת הערכה נכונה או לפגוע גם בך ועל כן אין להכנס לתוך מסך העשן. לעיתים תיתכן התפרעות של הנוכחים בנוסף לעשן, היה ערני להוראות האבטחה במקום וחכה כי יובילו נפגעים אליך ולא להיפך.

נתיב אוויר A:

בנפגע מחוסר הכרה – סלק הפרשות, פתח פה, הטה הראש לאחור והיה ערני להקאות
אם עליך לעזוב את הנפגע – השכב אותו על צידו בתנוחת חצי שכיבה יציבה

נתיב אוויר B:

הערך מצב נשימה
תן חמצן – שקול מתן סיוע נשימתי לפי הצורך
בדוק סאטורציה- שים לב בהרעלת CO השימוש במד סאטורציה אינו יעיל

בדוק מצב פרפוזיה C:

הערך מצב דופק
הערך לחץ דם
התרשם ממצב הלם

מצב הכרה D:

הערך מצב הכרה לפי סולם AVPU
בדוק אישונים
בהצלחה.