לכל מתנדב באיחוד הצלה יצא, לא פעם, להשתמש במשפט "משפחה אחת כתומה", ותמיד, נאמר המשפט הזה מכל הלב.

מדוע?

האם זו האחדות והאחווה שנוצרו משך השנים בין מתנדבים "אחים ואחיות לאפוד הכתום", שכל אחד מהם, אם חושבים על כך, חי חיים שיש בהם שליחות נעלית, ערכים גבוהים יותר, רצון לעזור?

ואולי ההבנה בחשיבות חיי אדם באשר הוא אדם והמפגש היומיומי עם השבירות הזו של החיים שברגע אחד עלולים להתהפך חלילה?

"המושג 'משפחה כתומה' אינו סתם קלישאה", אומר אליעזר היימן, סמנכ"ל מתנדבים ותפעול, "השקענו בהפיכת איחוד הצלה למשפחה אמיתית, עשינו את זה במכוון, צעד אחר צעד, באופן שיטתי ומובנה, הכל, כדי לתת לכולם תחושה – שנובעת מליבנו פנימה – שאנחנו אחים לכל דבר ועניין, וזה, זה הסוד של ההצלחה שלנו!"

"למשל", ממשיך היימן, "במקרה העצוב האחרון – של מתנדבת איחוד הצלה, דנה בן שושן ז"ל מצפת שנהרגה בחזרתה הביתה ממשמרת – מבחינתנו, זו בת משפחה שנהרגה, התגייסנו למען משפחתה – בעלה (מתנדב גם הוא באיחוד הצלה) וארבעת ילדיהם הקטנים, בדיוק כמו שמשפחה מורחבת עושה במקרה כזה. אנחנו איתם גם באופן יומיומי, וגם בדאגה לעתיד – ראש הסניף כתב מכתב מרגש שהופץ בכל סניפי איחוד הצלה, עם בקשה לפתוח את הלב ואת הכיס ולתרום למשפחה הזו, שהשגרה שלה נגדעה בפתאומיות, וכל עזרה מעם ישראל למשפחה תתקבל בברכה.

אז מה הפך את איחוד הצלה למשפחה כתומה?

"בניית המשפחתיות מצריכה קשר אישי עם כל מתנדב בכל נקודת פעילות בישראל. הצורך הזה מביא אותי לגמוע 120,000 ק"מ בשנה, ויש תוצאות.

בנוסף לעובדה שאנחנו בקשר רציף במערכת הארצית, ושאנחנו מקפידים על מפגשים, ימי גיבוש ומעורבות בחיי המתנדבים, נוצרה ערבות הדדית גדולה.

אם מישהו זקוק למשהו בחיי היום יום שלו, אפילו דבר מה חריג – הוא יודע שהוא יכול לפנות לראש סניף ואם לא יוכל לעזור בעצמו, לכל הפחות יעלה את הבקשה בקבוצה של ראשי סניפים והם – מישהו מהם – ימצא דרך לעזור. אם מתנדב חלילה בצרה, נקלע לטיפול בבית חולים, זקוק לעזרה מכל סוג, הוא יודע שיש לו מעטפת של משפחה אחראית.

כך הפכו האנשים להיות גאים בהשתייכותם לאיחוד הצלה. הם לא רוצים לעזוב גם כשכורח המציאות מחייב אותם (למשל עבודה תובענית יותר שלא מאפשרת התנדבות..)

אני רוצה לציין נקודה חשובה: להתנדבות ולנתינה יש כח ממכר ממש. מי שמתחיל לתת לא יכול להפסיק. בעבר, היו מקרים שמתנדבים היו 'נסחפים' ולעיתים שוכחים את המשפחה. אבל עם השנים בנינו את זה בצורה בריאה: ימי גיבוש משפחות כדי לחזק גם את משפחת המתנדבים שלנו וגם כל אחת ואחת מהמשפחות (הרצאות כיבוד וכו') מתמקצעים יחד. מעבירים חוויות יחד. מתאגדים יחד ונוצרת משפחה".

לתרום כליה, לתרום את הלב

הנתינה המובנית של מתנדבי איחוד הצלה משפיעה על כל תחומי החיים שלהם. כיום קיימים 20 מתנדבים של איחוד הצלה שתרמו כליה.

"לפני זמן מה, נתקלנו בשני מקרים של מתנדבי איחוד הצלה שנזקקו לתרומת כליה", מספר היימן, "מתנדב ומתנדבת. לפני ששמעתי עליהם, לא הכרתי את התחום. אבל בעקבות הצורך 'המשפחתי הכתום' הזה, נכנסתי לעובי קורתו. מסתבר שלתרום כליה באמת לא משפיע על התורם. הוא לא ניזוק במאום. להפך, המתנדבים שתרמו כליה ספרו לי: "אני התחלתי לרוץ מרתון" , "התחלתי לעשות כושר" וכו' וגו'

החלטנו להרים את הכפפה. עשינו פרויקט התגייסות למען המתנדב והמתנדבת הזקוקים לכליה: סרטון שבו תורמי הכליה רוכבים על אופניים, נראים בכושר מעולה ומספרים שדווקא לאחר שתרמו, החיים שלהם נתרמו מכל הבחינות.

הדבר הביא לגל פניות של מתנדבים. רבים רצו לתרום ועשו את בדיקת ההתאמה, ומבחינתנו, העיקר היא ההירתמות להיות חלק ממאגר התורמים הפוטנציאלים לאלו הזקוקים להשתלת כליה בישראל.

"זה.ו אח.ות שלי", ציינו הפונים לתרומה. ועל כך גאוותי. גאוותנו.