מערכת חיסון (העשרה)

אחת המערכות היותר מורכבות בגוף האדם ואולי הכי חשובה זוהי מערכת השמירה והחיסון על מנת שפולשים זרים לא יכנסו פנימה וגם אם נכנסו היא המערכת שיודעת להתמודד איתם בצורה טובה ויעילה (בדרך כלל) המערכת מורכבת מאוד אבל בסקירה זו נציג על קצה המזלג קצת מהמבנה ומהיכולות של המערכת

מבנה מערכת החיסון – מערכת החיסון בנויה כמו צבא (או להיפך) יש גדרות שתפקידם למנוע פיזית מהאויב להיכנס, יש את החיילים הרגילים שומרי הגדר שהם יודעים להתמודד עם אויבים פולשים אבל לא בצורה ספציפית, ויש את היחידות המיוחדות שיודעות להילחם בצורה מיוחדת ומדויקת מול הפולשים, בדיוק כך בנויה מערכת החיסון, ישנם שלושה קווי הגנה:

1. קו הגנה ראשון– מחסומים אנטומיים: מחסומים שעקב מיקומם האנטומי מונעים כניסה של פתוגנים (מעוררי מחלה) לתוך הגוף אך גם בקבוצה ישנם תתי סוגים שונים כמו מחסומים מכניים כגון: עור שבנוי בצורה כזאת שאותם פתוגנים אינם יכולים לחדור אותו. קרום רירי – (מוקוזה) נוזל רירי שמצפה פתחים בגוף וכך הוא מגן על הפתחים של הגוף (עיניים, פה, אברי המין), אך המוקוזה לא מבצעת סינון מלא וניתן לחדור אותה בקלות ולכן הוצבה מערכת נוספת במקומות בהן יש מוקוזה והם המחסומים הכימיים כמו הרוק שמכיל "ליזוזומים" שיודעים לפרק חיידקים שנכנסים לפה, יש את נוזל הקיבה שהוא חומצי מאוד ובכלל לא ידידותי לחלק מהחיידקים. בנוסף יש לנו חוות גידול של חיידקים על העור שנקראים "מיקרו פלאורה טבעית" שהם בעצם חיידקים ופטריות שלא מזיקים לנו כאשר הם נמצאים על העור אך הם תופסים את מקומם של חיידקים ומזיקים אחרים וכך בעצם הם "שומרים עלינו" (לצורך הדוגמא: אם נפגע בהם יגיעו אלו המסוכנים יותר ויתפסו את מקומם). מה שהתפספס וחדר את קו ההגנה הראשון יטופל בעזרת קו ההגנה השני.
2. קו הגנה שני – תגובת דלקת לא ספציפית: לאחר שפתוגן נכנס לגוף בדרך כל שהיא ומתיישב באזור הוא מתחיל להתרבות המטרה של מערכת הדלקת זה למנוע ממנו תנאים להתרבות וכך הוא ימות לבד, ובחלק מהמקרים ממש לתקוף אותו עד שימות. מערכת הדלקת נעזרת במתווכים כימיים כדוגמת היסטמין שמופרש באזור הפגוע, ההיסטמין מעלה את חדירות הנימים על מנת שחומרים שונים יצליחו לצאת מכלי הגם אל אזור הפגיעה על מנת להילחם בפתוגן, כעת יוצאים תאי מערכת החיסון שיודעים לבצע "פגוציטוזה" – תהליך בליעת פתוגנים, הם יוצאים ובולעים את אותו פתוגן שחדר ובנוסף אותם תאים  בולעים גם את התאים שנפגעו. בגלל כל הפעילות של מערכת זו אנחנו רואים את סימני הדלקת המקומית כמו אודם נפיחות וחום במקום הפגיעה בגלל יציאת הנוזל מכלי הדם, בהמשך ייוצר גם כאב והגבלה בתנועה (זה נכון לדלקת בגיד, בגרון, במפרק, בריאות ובכל מקום בעצם) תגובת דלקת שכזו במוח יוצרת את אותו התהליך אבל נפיחות שכזו במוח עלולה להרוג. לרוב המערכת הזו מתמודדת עם רוב הפתוגנים אולם כאשר נכנס משהו מיוחד שגם הקו השני לא מצליח פה נכנס קו ההגנה השלישי.
3. קו הגנה שלישי תגובת דלקת ספציפית: קו ההגנה הכי חשוב במערכת החיסון, בקו זה יש מספר מאפיינים שאין בקווי ההגנה האחרים הראשון זה הספציפיות כלומר תגובת מערכת החיסון בקו זה היא מיוחדת לאותו סוג וירוס. השני זה הזיכרון המערכת זוכרת את הווירוס או החיידק במאגר שלה, זיכרון זה מקנה למערכת תגובה מהירה ויעילה יותר במקרה של חשיפה חוזרת עד כדי כך שאם שוב תהיה חשיפה כמעט ולא יספיקו להתפתח סימני מחלה (חלק מהבסיס של חיסונים) בנוסף בקו ההגנה השלישי מופעלת תגובה מערכתית שבה כל הגוף משתתף בתקיפת המקום שלא כמו תגובה דלקתית שהיא נקודתית. התאים המרכזיים בקו ההגנה השלישי הם הלימפוציטים שבתהליך מורכב מייצרים נוגדנים כנגד מחלות שונות.

מה הם נוגדנים ? נוגדנים הם חלבונים שמיוצרים על ידי התאים הלימפוציטים מקבוצת B בכל זרוע של הנוגדן יש אזור שמתחבר לאנטיגן והוא קרוי "אזור קושר אנטיגן" Antigen Binding sites –  הוא נקשר בצורה ספציפית למולקולה שנקראת "אנטיגן" בעזרת התאמה מרחבית (כמו פאזל) בין אנטיגן ולאזור הקושר אנטיגן. בפועל קיימים אין סוף של אנטיגנים לכל פתוגן ופתוגן, ועל כן מערכת החיסון שלנו יכולה לייצר את כל סוגי הנוגדנים המתאימים לאנטיגנים השונים, לדוגמא חיידק כל שהוא נושא עליו הרבה מאוד אנטיגנים מערכת החיסון מזהה אותו בעזרת האנטיגנים שיש עליו ומייצרת נוגדנים שידעו להתחבר אליו. אחרי שהנוגדנים החדשים שנוצרו התחברו לאנטיגן נוצר מבנה מיוחד של "נוגדן + אנטיגן" וכך תאי מערכת החיסון יודעים לתקוף את הפתוגן. כלומר ברגע שנכנס חיידק (או כל פתוגן אחר לגוף) הנוגדנים מסמנים אותו עבור מערכת החיסום במידה וקיימים נוגדנים, במידה ולא קיימים ייקח מעט זמן עד שמערכת החיסון תייצר עבורו נוגדנים וכך ניתן יהיה לחסל אותו וזה הזיכרון שהזכרנו קודם שמאפיין את קו ההגנה השלישי.

חיסונים וחסינות

חסינות טבעית – ישנם דרכים שונות להרגיל ולחשוף את מערכת החיסון לפתוגנים שונים על מנת שייווצרו נוגדנים לאותם פתוגנים וכך מערכת החיסון תתקוף עוד הרבה לפני שהחלו סימני המחלה, יש את החסינות המולדת או הגנטית שאלו נוגדנים שאדם נולד איתם והם מובנים ויודעים להיצמד לפתוגנים שונים,
חסינות נרכשת – כאשר את החסינות הנרכשת אפשר לקבל בשתי דרכים האחת ממש בצורה אקטיבית, כלומר הם לא נמצאים בגוף ועצם ההיחשפות גורם לגוף לפתח נוגדנים ויש את הדרך הפאסיבית שזה בעצם נוגדנים שעברו מהאם במהלך הנקה או דרך השלייה במהלך ההיריון וגם הם יודעים להיצמד לפתוגנים שונים (זו אחת הסיבות שאין מניעה להניק בזמן שפעת או מחלת חורף וויראלית שאז הגוף מייצר נוגדנים נגד אותו הווירוס, היונק מקבל את אותם נוגדנים ולא יחלה באותו זן של ווירוס).
חסינות מלאכותית – ישנם מצבים בהם מערכת הבריאות לא רוצה שנגיע למצב של חולי ונפתח חסינות בצורה טבעית משום שלעיתים פיתוח הנוגדנים ייקח יותר זמן ממה שייקח לפתוגן לגרום לנו נזק בלתי הפיך ולכן דואגת באופן מלאכותי לייצר נוגדנים בגופנו ויש לכך שתי דרכים מרכזיות:
חיסון אקטיבי (פעיל) שזה בעצם הזרקה של פתוגן כשהוא מוחלש או מומת ולא מסוגל לפגוע בנו אבל גורם למערכת החיסון להיכנס לפעולה ולייצר נוגדנים כנגד אותו פתוגן וכך אם לאחר החיסון נחשף אליו שוב יהיה לנו כבר נוגדנים מיוחדים עבורו.
ויש את הדרך השנייה – חיסון פאסיבי (סביל) הזרקה של נוגדנים מוכנים לפתוגן ממקור חיצוני אחר חיסון סביל נועד לתת מענה מהיר למחלה שמתפשטת בגוף בקצב מהיר או לרעלן מסוכן שחדר לגוף, למשל עקב הכשת נחש או רעלן שמפריש החיידק הפולש. הנוגדנים המוזרקים לגוף פועלים ישירות נגד מחולל המחלה שזה יכול להיות וירוס, חיידק או כל רעלן והם נקשרים אליו כדי להקל על התאים הבולעניים ומערכת החיסון לזהות אותו. היתרון הבולט של החיסון הסביל הוא מהירות התגובה, משום שהחיסון "עוקף" את תהליך התגובה החיסונית שעלול לארוך כמה ימים ומגיע ישירות לתוצר – הנוגדן. מדובר בפתרון טוב במקרה שבו אין לנו די זמן ללמד את המערכת החיסונית לייצר בעצמה את הנוגדנים נגד מחולל המחלה. החיסרון הוא שהנוגדנים הללו מתפרקים בשלב מסוים בלי שהגוף לומד לייצר נוגדנים חדשים מאותו סוג, על כן דרושות עוד כמה מנות עד שהגוף לומד לייצר את הנוגדנים בעצמו או משתלט על המחלה. חיסרון נוסף הוא שהגוף לא לומד לייצר את הנוגדנים, ולכן החיסון לא נכנס לזיכרון המערכת החיסונית ובעת הצורך האדם שקיבל אותו עשוי להיפגע שוב על ידי אותו פולש מסוכן.
בדיקות נוגדנים: לאחר שקיבלנו חיסון רוצים לראות שאכן הגוף הצליח ללמוד לייצר את הנוגדנים האלו בעצמו ולכן מבצעים בדיקת דם לאחר מתן חיסון על מנת לאמוד את רמת הנוגדנים לאותו פתוגן וכך אפשר לדעת אם האדם מחוסן או לא.
סוגי חיסונים: להלן מספר חיסונים שכולנו מקבלים באופן שגרתי (לידע כללי בלבד) חשוב שנדע ככה מלמעלה עבור מה נועד כל חיסון ומאיזה מחלות הוא אמור להגן:
HBV – חיסון פעיל כנגד ווירוס צהבת מסוג B מזריקים סוג של ווירוס מוחלש שלא מסוכל להזיק לנו אך כן גורם לעוררות של מערכת החיסון ליצירת נוגדנים כנגד ווירוס אמיתי ולכן לפעמים נראה מעט תופעות לוואי של חום וחולשה למי שקיבל את החיסון אך זה לא מעיד על הדבקות.
DTP – חיסון כנגד שלוש מחלות קשות

• דיפתריה (אסכרה / קרמת)- מחלה התוקפת בעיקר את דרכי הנשימה העליונות, החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה, זוהי מחלה חיידקית שבה החיידק "מתיישב" באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים, במקום הדגירה נוצר פצע פתוח עליו מצטברים תאים מתים ההופכים למעין קרום מדומה. הדלקת והנפיחות המתפתחים סביב הקרום ויכולים לגרום לחנק. בנוסף החיידק עצמו מפריש רעלן הפוגע בשריר הלב ובמוח. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובחום גבוה, החיידק מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור החיידק לסביבה בעת שיעול, עיטוש או מגע עם הפרשות מהאף וליחה. חשוב לדעת כי הסיכון לאדם לא מחוסן לחלות לאחר חשיפה לחיידק גבוה מאוד, ושיעור התמותה מהמחלה גבוה.
• טטנוס – היא מחלה קשה ולעתים קרובות קטלנית. היא נגרמת מהשפעת הטוקסין טטנוספסמין, ההידבקות בדרך כלל באה מפצע מזוהם כגון חתך או דקירה עמוקה. הסימנים השכיחים הם התכווצויות בשרירי הלסת אשר בעקבותיהן באים קשיי בליעה וצפידה בשרירים אחרים עד למוות קשה ונוראי. מכאן גם השם העברי למחלה – צפדת. נבגים (תאי רביה) של החיידק נפוצים ביותר בטבע ונמצאים בקרקע, באבק הבית, במעי בעלי חיים והפרשותיהם, וכן בצואה של בני אדם, ולכן כל פציעה, בה קיים מגע עם נבגי החיידק, עלולה לגרום
• להתפתחות טטנוס באנשים שאינם מחוסנים. אין קשר בין טטנוס לחלודה מלבד העניין שחלודה לרוב נמצאת במקום מזוהם ומלוכלך שעלול להכיל גם טטנוס אך לא נמצא ריכוז גבוה יותר של טטנוס בחלודה מאשר במקומות אחרים.
• אסכרה – מחלה חיידקית  שמתאפיינת בהתקפים חוזרים של שיעול עוויתי המסתיימים בשאיפת אוויר מאומצת. התקפי השיעול עלולים להיות קשים ומלווים באודם בפנים ובהכחלה, לעתים ורידי הצוואר והעיניים בולטים וייתכנו הקאות והפרשה מוגברת של רוק מהפה, בתינוקות קטנים תתכן הפסקות נשימה עם או בלי השיעול. השיעול הקשה יכול להימשך מספר שבועות. ההחלמה משעלת היא הדרגתית עם הפחתה בתדירות התקפי השיעול ועוצמתם עד להבראה מלאה, שעלת עלולה להופיע בכל הגילאים. אולם בתינוקות המחלה קשה עוד יותר ומסוכנת יותר בגלל סיבוכים הקשים שלה כגון: הפסקות נשימה, דלקת ריאות, התכווצויות, שטפי דם בלחמיות ודלקת חדה במוח העלולה לגרום לנכות ואפילו למוות. דרכך המניעה היחידה היא החיסון.
• פוליו – שיתוק ילדים היא מחלה של מערכת העצבים, הנגרמת על ידי נגיף הפוליו. המחלה מועברת מאדם לאדם, בעיקר באמצעות מחזור צואה-פה. הסימפטומים של המחלה לא מופיעים אצל כ-90% מהחולים בה, רוב האנשים הנדבקים בנגיף, סובלים ממחלה קלה וחולפת של חום, כאבי ראש, כאבי גרון, הקאות ושלשולים, אולם אם הנגיף חודר למחזור הדם החולים עשויים לסבול ממגוון רחב של סימפטומים. בכ-2% מהנדבקים הווירוס חודר למערכת העצבים המרכזית, פוגע בנוירונים מוטוריים, וגורם לחולשה ולשיתוק חד. פוליו הפוגע בחוט השדרה הוא הצורה הנפוצה, ומתאפיין בפגיעה א-סימטרית הכוללת לרוב את הרגליים. במקרים חמורים, כמו בשיתוק הסרעפת ושרירי הנשימה הבין – צלעיים, המחלה עלולה לגרום אף למוות. בעבר היה שיתוק הילדים מהמחלות הנפוצות בעולם, והביא למותם של רבים עד לפיתוח החיסון נגדה בראשית שנות החמישים של המאה העשרים. לעתים נמצאות כיום עקבות של הנגיף במי השופכין של ערים גדולות.

MMRV – חיסון הניתן כתרכיב משולב כנגד ארבע מחלות:

• חצבת – חצבת היא מחלה נפוצה הנגרמת על ידי ווירוס התוקף את המערכת החיסונית. חצבת היא המחלה הוויראלית המידבקת ביותר, ואחת המחלות הזיהומיות השכיחות בעולם, גם כיום, בהימצאו של חיסון יעיל נגד המחלה. המחלה מתבטאת תחילה בחום גבוה, נזלת, שיעול, עיניים אדומות ורתיעה מאור, ביום הרביעי או החמישי מופיעה תפרחת בצבע אדום כהה. התפרחת מתחילה בצוואר ומתפשטת בהדרגה לעבר הפנים, הגוף והגפיים הפריחה דומה לפרחיו הקטנים והצפופים של החצב ומכאן גם שמה של המחלה. המחלה עלולה לגרום לסיבוכים קשים בדרכי הנשימה ובמערכת העצבים. כשליש מהחולים יפתחו סיבוכים כגון דלקת האוזן התיכונה, שלשולים ודלקת קרנית העין, סיבוכים נדירים יותר הם דלקת ריאות ודלקת מוח, סיבוך מאוד נדיר היכול להופיע כ- 10 שנים אחרי הופעת החצבת הוא מחלה ניוונית של המוח הגורמת לפגיעה קשה ובלתי הפיכה במערכת העצבים המרכזית, הכוללת הידרדרות שכלית ופרכוסים. חצבת מדבקת מאוד – לאדם שאינו מחוסן ונחשף לחולה, יש סיכון של 90% להידבק!
• חזרת – היא מחלה זיהומית נגיפית, הפוגעת בבלוטות הרוק ובבלוטות מתחת לאוזניים. שמה של המחלה הוא על שם הנפיחות בבלוטות הרוק שגורמות לחולה דמיון לפני חזיר אך נגיף החזרת ייחודי לבני אדם, ואין הוא עובר לבעלי חיים, מרבית הנדבקים הם ילדים בין גיל 5 לגיל 15. המחלה אינה שכיחה בקרב ילדים מתחת גיל שנתיים. אצל אנשים מבוגרים יותר יכולה המחלה להתפשט לאיברי המין, למערכת העצבים, ללבלב ולאיברים נוספים ימים לפני הופעת התסמינים החיצוניים (בעיקר התנפחות בלוטות הרוק), והוא ממשיך להדביק כמה ימים לאחר מכן.
• המחלה מתבטאת בנפיחות בבלוטות הרוק ובבלוטות מתחת לתנוך האוזן, בכאבי גרון, חום גבוה, כאבי ראש וחולשה. סימני הנפיחות הראשונים מופיעים לרוב כמה ימים לאחר הופעת החום. הנפיחות יכולה להופיע בצד אחד בלבד או לעבור כעבור כמה ימים גם לצד השני. בחלק מהחולים עלולה להתפתח דלקת קרום המוח המתבטאת בהקאות ובכאבי ראש. סיבוך נפוץ במבוגרים הוא דלקת האשך, סיבוכים נדירים יותר הם חירשות, דלקת הלבלב ודלקת השחלה, לפני המצאת החיסון הייתה החזרת מחלה נפוצה בקרב ילדים והייתה המחלה הסיבה השכיחה ביותר לחרשות חד-צדדית בילדוּת. מרבית הנדבקים היו ילדים  בגילאי 2-12 שנים.
• אדמת – נגיף האדמת מועבר מאדם לאדם על ידי פיזור טיפתי באוויר מהפרשות שמקורן במערכת הנשימה, מהפה מהאף או מהגרון, שנפלטים בשיעול או בהתעטשות. אפצ'י אחד לא במקום יכול להדביק עד רדיוס של מטר וחצי. אדמת יכולה להדביק כל אדם, בכל גיל, אך לא ניתן לחלות בה פעם שנייה, שכן ההידבקות בה בפעם הראשונה מחסנת את החולה לתמיד מפני הנגיף (ולכן מתחסנים פעם אחת בכדי לא להיות חולים בזה שוב)  אדמת מדבקת ביותר מהשבוע שלפני הופעת התסמינים עד לשבועיים לאחר היעלמותם. גם מי שנידבק באופן קל ללא תסמינים, (אדמת סמויה) עלול להדביק את האחרים. כמו כן עובר יכול להידבק מהאימא במהלך השליש הראשון של ההיריון ולהדביק אחרים למשך מספר חודשים לאחר לידתו. משך המחלה הקליני נע בין 5-7 ימים ומתחיל מרגע הופעת הפריחה, בזמן הפריחה החולים נחשבים למדבקים ביותר ולכן בשלב הזה נוהגים לבודד את החולים ממקומות הלימודים או העבודה, לאחר כשבוע כמות הווירוסים בחלל הלוע יורדת משמעותית ו-3 עד 4 ימים לאחר מכן החולים אינם נחשבים מדבקים יותר. סימני המחלה הם בדרך כלל נפיחות בבלוטות הלימפה, חום, פריחה ורודה בעור המתחילה בפנים ומתפשטת לכל הגוף, דלקת עיניים, כאב ונפיחות  בפרקים ובאשכים. המחלה עלולה לגרום במקרים מסוימים לסיבוכים כגון: דלקת בקרום המוח, אשר שכיחה יותר במבוגרים, ולאירועי דימום עקב ירידה בכמות הטסיות שזו דווקא תופעה השכיחה יותר בקרב ילדים.
• אבעבועות רוח – אבעבועות רוח היא מחלה נגיפית שכיחה ומידבקת הנחשבת כאחת ממחלות הילדות, אך בשנים האחרונות שכיחה גם בקרב מבוגרים, אצלם היא עלולה להיות מסוכנת במיוחד. גורם המחלה הוא נגיף ממשפחת נגיפי ההרפס, כיומיים טרם הופעת הפריחה החולה עלול כבר להדביק דרך הפרשות הגוף, המחלה מתבטאת בחום גבוה מלווה בפריחה עם שלפוחיות. בהתחלה מופיעה פריחה בקרקפת, ומשם היא מתפשטת לשאר חלקי הגוף. הפריחה מתחילה כנגעים אדומים שטוחים המתמלאים בהמשך בנוזל שקוף ונראים כשלפוחיות. השלב המדבק ביותר כאשר שהנוזל הופך למוגלתי  מכיוון שהשלפוחיות מכילות כמות גדולה של נגיפים. בסופו של התהליך, השלפוחיות מתכסות בגלד, מתייבשות ונופלות. בן סיבוכי המחלה ניתן למצוא דלקת ריאות ודלקת בקרום המוח, זיהום קשה בעור, ליקויים בכליות ובמקרים נדירים גם דימום ואף במוות. חולים שהבריאו, נושאים את נגיף "וריצלה זוסטר" באופן רדום בגופם. נגיף זה עשוי לאחר שנים לגרום להתפרצות מחלה הנקראת "שלבקת חוגרת" (הרפס זוסטר).