הרעלת co – פחמן חד חמצני

בכל שאיפה גופנו שואף כ-21 אחוזי חמצן מכלל הגזים שיש באוויר ,אשר מתוכם נספגים לגוף עצמו כ5%.

באמצעות מערכת הנשימה ומערכת הלב וכלי דם נעזר הגוף כדי לקשור את החמצן להמוגלובין, ובמקביל לסלק מהגוף בכל נשיפה עודפי חמצן יחד עם יתר הגזים העודפים ובכך למעשה מונע הגוף הצטברות גזים, שעלולים להוציא את כל המערכת מאיזון – או במילים אחרות להרעיל.

כאשר מתרחשת בעירה, האש משתמשת בחמצן שבאוויר, ובפחמן שבחומר הבעירה, ליצירת הגז co2- פחמן דו חמצני. כאשר החמצן באוויר מתחיל להתדלדל, האש מתחילה לייצר גז שונה- co- פחמן חד חמצני- כלומר רק מולקולת חמצן אחת לכל מולקולת פחמן.

הגז הזה הוא רעיל ומזיק, הרבה יותר מco2. הוא נקשר להמוגלובין שבדם הרבה יותר טוב מהחמצן (פי 240!), ולכן הוא יתפוס את מקומו של החמצן על ההמוגלובין, ולא יהיה חמצן בדם.

איפה ניתן למצוא פחמן חד חמצני?

פחמן חד-חמצני מצוי בסביבה החיצונית, כתוצר שריפה (בעירה) של חומרים אורגניים וביניהם עשן סיגריות, אח ביתי, תנורי חימום או עץ, כבשנים פגומים, שריפות גנרטורים חשמליים. ניתן להיפגע משאיפת פחמן חד-חמצני גם בעת שימוש בכלי עבודה שמונעים בעזרת דלק (מכסחות דשא למיניהן) או פליטת גז שריפת דלק ממכוניות, טנדרים וסירות או מתנורים ניידים שמופעלים בעזרת פרופאן.

ייתכן שכאשר נגיע לזירה, האש כבר לא בוערת, אך הגז עדיין קיים – אנו לא נדע כיוון שהוא חסר ריח, טעם וצבע.

בטיחות:

מה שיכול לעזור לחזק חשד להרעלת פחמן חד-חמצני, הינו סיפור מקרה שכולל בין היתר : חלל סגור שאינו מאוורר והופעת סימני הרעלה על יותר מאדם אחד בסביבה הקרובה.

במצב כזה צאו ראשית החוצה, סדרו את רמות החמצן שלכם, דווחו על אפשרות להרעלה באזור והתחילו לפנות את הנפגעים החוצה.

סדר הפינוי יהיה מהחיצוני, האדם הקרוב אליכם ביותר, ולאחר מכן כניסה פנימה לאלו שנמצאים עמוק יותר.

ההיגיון? החיצוניים יותר ברי הצלה.

סימנים:

שלב א' – הרעלה קלה

במקרה של הימצאות כמויות קטנות יחסית של הגז במחזור הדם, ניתן לצפות לתסמינים קלים של חוסר חמצון רקמות הגוף, כגון : כאבי ראש, בלבול, סחרחורת, תחושת "שכרות", עייפות, בחילות ותחושה של הרעלת קיבה או מזון ואפילו שפעת, איבוד זיכרון, דיכאון, אפאטיות, טשטוש.

שלב ב' – הרעלה חריפה

במקרה החמור יותר שבו מופיעות רמות גבוהות יותר של הגז בדם וקיימת נוכחות נמוכה של חמצן לזמן ממושך, ייתכנו סימנים קיצוניים יותר שעלולים להוביל לפגיעות בטווח הארוך, כגון: קוצר נשימה, כאבים בחזה, כאבי חדים ומתמשכים בחלק הקדמי של הראש, פגיעה בקואורדינציה, פרכוסים, חוסר הכרה, אי ספיקה נשימתית ולבבית ואף מוות.

חשוב להבין שקצב הופעת התסמינים תלויה ברמת ה חשיפה לגז, ריכוזו בחלל וכן במצבו הרפואי של המטופל. כך למשל תיתכן הופעת סימנים תוך 3 דקות במקרה של חשיפה לגז בריכוז גבוה במטופל בעל סף סבילות נמוכה, לעומת 6-8 שעות במקרה של חשיפה רצופה אך מתונה לגז בריכוז נמוך יחסית בחלל במטופל בריא יחסית.

אבחון מתקדם יותר נעשה בין היתר על ידי אבחנה מבדלת ששוללת מצבים רפואיים אחרים (כגון עייפות כרונית, שפעת, הרעלת סמים ואלכוהול וכיוב') ועל ידי מדידת רמות פחמן חד-חמצני בדם בבדיקת דם בבית החולים, אך ניתן לחוות הרעלה גם לאחר שרמות החמצון חזרו לתקינותן.

טיפול

• המון חמצן, בנוסף לטיפול הרגיל על פי סכמת טיפול בחולה.
• הושבה והרגעה במקרה הצורך
• הזמנת נט"ן לטיפול מתקדם
• במידת הצורך יש להתחיל בהחייאה

תוך כמה זמן תפוג ההשפעה של הגז?

באופן כללי התפוגגות התסמינים מתרחשת באופן עצמוני החל מרגע הרחקת המטופל ממקום הסכנה והינה תלויה בפרמטרים נוספים, ביניהם: משך החשיפה, ריכוז הגז בחלל, גיל ומצבו הרפואי של המטופל.

סיטורציה

סיטורציה היא מדד לרמת רוויון ההמוגלובין, שנמצא בכדוריות הדם האדומות, בגז.

סיטורציה לרוב תשמש למדידת רמת החמצן בדם- במקרים של מצוקה נשימתית הסיטורציה תהיה נמוכה, והיא תשמש לנו מדד אמין ומספרי לגבי חומרת קוצר הנשימה.

סיטורציה תקינה היא 95 (אחוזים) ומעלה.

הגז co נקשר להמוגלובין שבדם הרבה יותר טוב מחמצן, ולכן הוא בעייתי. כיוון שסיטורציה משמשת להערכת רוויון ההמוגלובין בגז, ולאו דווקא בחמצן, בהרעלת co נראה לרוב סיטורציה 100. לכן גם נראה שפתי דובדבן- הקשירה המוגזמת הזו תהפוך את הדם לאדום מאוד, והשפתיים ייראו אדומות מאוד (באופן כללי העור יהיה סמוק, אבל במיוחד השפתיים).

למה דווקא השפתיים? כיוון שבשפתיים יש המון כלי דם קרובים לפני העור.

שמרו על עצמכם!