הכרת המחלה 'אסטמה' דרכי ההתמודדות וטיפול.

מה ההגדרה של אסתמה? האם מדובר במחלה דלקתית כרונית? האם מדובר בתגובת אלרגיה של הריאות בלבד? הופעת ההתקפים בעיקר בעקבות חשיפת החולה אלרגנים, האם זה בעצם סוג של אלרגיה? במהלך ההתקפים הגוף מפריש נוזל דלקתי בסמפונות הריאה, האם זו דלקת? מה היא ההגדרה הנכונה לאסתמה?

אסתמה היא מחלה ריאתית, חסימתית, כרונית, התקפית, שמתבטאת בתגובות דלקתיות בקרומי הריאה במקרה של חשיפה לגורם מעורר, מחלה שמאופיינת ברגישות ייתר של דרכי האוויר, בעקבות הרגישות נוצרים התקפים שונים שמאופיינים בבצקות של דרכי הנשימה – הסמפונות, הפרשת מוקוזה (ריר וכיח) מוגברת בסמפונות ובנאדיות כשהמשמעות הקלינית היא ירידה ב FEV/1  וב VITAL CAPACITY .

• VITAL CAPACITY – נפח האוויר אותו ניתן לנשוף החוצה, משמש למדד והערכה עד כמה החולה חסום מבחינה נשימתית, לחולה אסתמה במהלך התקף תהיה ירידה בנפח האוויר אותו ניתן לנשוף החוצה.
• FEV/1 – מתוך נפח האוויר אותו ניתן לנשוף החוצה, כמה ננשף בשנייה הראשונה, אצל אנשים בריאים המדד אמור לעמוד על 70-80% מנפח האוויר אותו ניתן לנשוף, בחולה אסתמה במהלך התקף תהיה ירידה משמעותית.

מחלת האסתמה גורמת להיצרות לסירוגין של דרכי האוויר התחתונות (בצקת), כיווץ השריר החלק בסמפונות הריאה, ולתהליך דלקתי של הפרשת ריר מוגברת.

קצת על תפוצת המחלה: אסתמה היא המחלה הכרונית השכיחה ביותר בקרב ילדים, בארצות השונות התפוצה נעה בן 2-20% מקרב הילדים. בסקרים שונים שנעשו בארץ נמצאה שכיחות מצטברת של 5-10% בקרב ילדים בישראל. בעוד שעם התבגרותם של אותם הילדים המחלה עוברת למצב של ריסון ולעיתים אפילו חוסר פעילות עד להפסקה מוחלטת של התקפים, מנתונים שנאספו בגיוס לצה"ל עולה כי חלה ירידה משמעותית עם הגיל וכי רק כמחצית מהחולים עדיין חולים, נמצאו כ 5% חולי אסתמה בגיל בוגר, בהימצאות של 3% בנים ו 2% בנות. אולם עדיין ניתן למצוא מבוגרים שבעקבות מחלות שונות, מצבי דחק, ועוד חזרו לקבל התקפים בגיל בוגר יותר, אם כי ניתן לומר שחלק ניכר מהחולים הם ילדים אבל ברוב המקרים ילדים יוכלו להתמודד עם המחלה וההתקפים בצורה טובה יותר בעוד שאצל תינוקות או מבוגרים יש קושי ניכר בהתגברות על המחלה ולכן הם יהיו החולים שבהם נטפל יותר.

נתון נוסף שחשוב לציין הוא חתך האוכלוסייה שממנו מגיעים החולים, ככל שחתך האוכלוסייה והמעמד הסוציואקונומי של המשפחה גבוהה יותר ישנה חשיפה מופחתת לאבק אבקנים וכ"ו וזה יוצר את הרגישות ייתר לגורמים מעוררי התקף. מאידך אנשים מקבוצות חלשות, מדינות עולם שלישי, או ממעמד סוציואקונומי נמוך נחשפים באופן מוגבר יותר לגורמים מעוררי התקף וכך נותרת להם מעין "עמידות" ממילא יוצא שהימצאות המחלה פחותה אצלם.

היות ומדובר במחלה התקפית אנו מבינים שבחלק ניכר ממהלך חייהם של הלוקים באסתמה הם חיים כבריאים ואילו לעיתים הם עלולים ללקות בהתקפים בעוצמות שונות בעיקר (50%) בגלל חשיפה לגירויים מסוימים. אותם גורמים מעוררי התקף יכולים להיות צמחים, פרחים, אבקנים, אבק, פרוות בע"ח, זיהום אוויר, עשן, זיהום ריאתי, שינויים במזג האוויר אלרגיה עונתית ובע"ח שונים, לחץ חרדה ועוד. (חשוב לציין כי מה שמאפיין את המחלה זה רגישות ייתר, כלומר גם אם אדם בריא ייחשף לחד מהגורמים המעוררים המצוינים לעיל בכמות גבוהה – סביר להניח שתהיה לו תגובה

דומה להתקף אסתמה המלווה בכיווץ דרכי הנשימה והפרשת ריר וכיח על מנת להילחם באותו הזיהום שנכנס, העניין הוא שאצל הלוקים באסתמה בעקבות רגישות ייתר גם כמות קטנה יכולה לגרום להתקף).

פתו-פיזיולוגיה של המחלה:

1. חשיפה לגורם מעורר בעיקר דרך מערכת הנשימה.
2. נוגדני האלרגיה igE מזהים אותם ומפעילים את תאי המאסט
3. בתגובה, תאי המאסט משחררים היסטמין וחומרי דלקת אחרים, חומרים אלו שהופרשו לדם גורמים לתופעות פיזיולוגיות שונות, נתמקד בהיסטמין.

בגופינו 3 קולטנים שונים להיסטמין כלומר היסטמין גורם להפעלה של 3 מערכות שונות בגוף הראשון H1 נמצא בכלי הדם ובריאות וגורם לכיווץ של השריר החלק בסמפונות והרחבת כלי דם. השני H2 משפיע על שחרור חומצות בקיבה, השלישי H3 משפיע על מערכת העצבים המרכזית וגורם לעוררות. באסתמה ההשפעה היא בעיקר על H1 ומכאן גם תגובות ההתקפים.

נתמקד בקולטן H1, כאשר ישנה עלייה בכמות ההיסטמין בדם ישנה השפעה על כלי הדם וההיסטמין גורם לכלי הדם להתרחב ולכן נראה ירידה קלה בלחץ הדם או/ו עלייה קלה בדופק. בנוסף כיווץ השריר החלק בסמפונות גורם להיצרות שלהם ולקושי משמעותי בהוצאת האוויר החוצה (אקספריום מאורך), בהמשך לכך מתבצעת הפרשת מתווכי דלקת נוספים (ברדיקינין, פרוסטגלדינים, לאיקוטריאנים ועוד) שהם גורמים להרחבת כלי הדם, לעיבוי דפנות הסמפונות, ליצירת מוקוזה והפרשה סמיכה בתוך הריאה, הימצאות כל הגורמים הנ"ל בריאה יוצר מעבר אוויר בדרך מאוד צרה ומכווצת וזה גורם לצפצופים האקספירטורים המפורסמים להתקף אסתמה.

חשוב לדעת כי רק ב 50% מהתקפי האסתמה הגורם הוא חשיפה לחומרים מעוררים כגון אלרגנים שונים אבק וכ"ו אולם חלק ניכר מהחולים מגיעים להתקף אסתמה בעקבות גירוי מוגבר של המערכת הפרא סימפתטית (מערכת הרוגע), כלומר איזשהו גירוי עצבי שגרם להפרשה של אצטיל כולין בריאות (נכתב גם כ ACH והוא נוירוטרנסמיטר – מוליך עצבי במערכת הפרא סימפתטית) לחולי אסתמה יש תגובה מוגזמת לאצטיל כולין והוא גורם להם להתכווצות אגרסיבית של הסמפונות ובעצם להתקף אסתמה.

מהלך ההתקף: להתקף אסתמה מספר שלבים שונים, שלב התגובה המוקדמת מתחיל בתוך כ 10 דקות מהחשיפה לגורם המעורר, ומגיעה לשיא ההתקף תוך כ 30 דקות ונמשכת כשעה עד 3 שעות. שלב התגובה המאוחרת לפעמים ממשיכה ברציפות אחרי התגובה המוקדמת ולפעמים מגיעה לאחר 3-4 שעות מהתגובה הראשונה, תגובה זו יכולה להימשך עד 24 שעות כאשר המנגנון העיקרי הוא דלקת מקומית בדופן הסמפונות, זה גורם לבצקות מקומיות, רגישות ייתר, והפרשות מרובות של מקוס.

סטטוס אסתמטיקוס – הצורה החמורה ביוצר של אסתמה נקראת סטטוס אסתמטיקוס במצב זה הריאות כבר לא מסוגלות לספק את כמות החמצן לה הגוף זקוק, ואינן מגיבות כראוי לחמצן ולטיפול התרופתי הניתן. בנוסף מצטברת בגוף כמות גבוהה של פחמן דו חמצני  CO2, החוסר בחמצן והעודף בפחמן דו חמצני גורם לחמצת נשימתית, חמצת פוגעת כמעט בכל איבר אפשרי בעיקר במוח בכליות ובתפקודים מרכזיים נוספים, כגון וויסות ושמירה על לחצי דם דופק ועוד, בעקבות הקושי הנשימתי הקיים ובעקבות הפגיעה בלחצי הדם והדופק הטיפול יצטרך להיות אגרסיבי ומהיר לחולה זה, יתכן ואפילו יזדקק להנשמה ע"י טובוס או באמבו ומסכה, בנוסף להנשמה חולה זה יצטרך טיפול אגרסיבי בתרופות למערכת הנשימה ולחמצת שנוצרה בגופו.

אם ננסה להגדיר את הבעיות המרכזיות של חולי אסתמה במהלך התקף נגיע ל 2 סכנות מרכזיות:

1. ירידה בכמות החמצן בגוף, הפוקסיה ובסוף גם חוסר חמצן למוח
2. עודף של פחמן דו חמצני שנוצר בגוף ולא מתפנה החוצה.

סימנים ותסמינים אופייניים לחולים בהתקף אסתמה:

• שיעול – יהיה הסימן הראשון עם תחילתו של ההתקף.
• דיספנאה – הפרעה בתהליך הנשימה, תלונה על קוצר / קושי בנשימה בעיקר בהוצאת האוויר (אקספריום – נשיפה)
• נשיפה מאורכת – בעקבות היצרות דרכי הנשימה ובעיקר בגלל שהנשיפה היא פאסיבית בד"כ
• נשיפה מאומצת – בעקבות היצרות הסמפונות קיים קושי בנשיפה ועל כן נראה נשיפה אקטיבית ולא פאסיבית
• שימוש בשרירי עזר נשימתיים – צוואר, שרירים בן צלעיים, סרעפת ועוד.
• צפצופים בנשיפה – בעקבות הפרשת המוקוס והיצרות דרכי הנשימה נשמע צפצופים בזמן הנשיפה בעיקר אם כי יכול להיות גם בשאיפה.
• כיחלון – חוסר בחמצן ועודף ב CO2 גורם להיפוקסיה בפריפריה ולכן נראה כיחלון בשפתיים
• טכיקרדיה והזעה – תגובת פיצוי של הגוף לירידה בכמות החמצן בגוף, ועל מנת להעביר את החמצן שכן נקלט מהריאות בצורה מהירה יותר למוח הלב עובד יותר מהר, האצת הלב מתבצעת בעזרת אדרנלין שהגוף מפריש, אדרנלין גם גורם להזעה.
• ישנוניות – עודף של CO2 – היפרקרביה גורם למעין תרדמת על המוח ולכן נראה את החולה כבר עייף על סף איבוד הכרה.

התקפי אסתמה יכולים להופיע בכל שעה ביום אם כי בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות או בשעות הלילה המאוחרות, ההתחלה היא פתאומית ומלווה בתחושת מחנק. בהתחלה, היות ויש עדיין פרפוזיה ופעולת הנשימה עדיין מתבצעת בצורה טובה, הסטורציה תישמר ואיתה גם צבע העור, אך ככל שנתקדם לתוך עומק ההתקף, הסטורציה תרד, תחל היפוקסמיה, ובהמשך גם היפוקסיה וצבע העור יהפוך כחול מרגע לרגע (ציאנוזיס פריפרי), בעיקר בקצוות השפתיים. בהמשך יתכן וגם נראה כיחלון מרכזי בלשון ועוד.

אסטמה היא מחלה שיכולה גם להרוג, בעיקר אם הצוות המטפל לא מעריך נכון את חומרת ההתקף (קל, בינוני, קשה). ישנן מס' שאלות או מדדים קריטיים שניתן להגיע אליהם באנמנזה טובה על מנת להעריך את האיכות של ההתקף ואת כושר ההתמודדות של החולה עם ההתקפים. בן כל שאלות האנמנזה ניתן לכלול גם את השאלות: האם אושפזת בעבר בעקבות התקפי אסתמה? אם כן מתי? (מעל 2 אשפוזים בשנה בעקבות התקפי אסתמה מעידים על חולה רגיש במיוחד), האם אתה צורך יותר מ 2 משאפים בחודש? (במידה וכן – יתכן ויש עמידות גבוהה יותר לוונטולין וייתכן והחולה יצטרך תרופות נוספות), האם הונשמת בעבר בעקבות אסתמה? (במידה וכן אני מבין שיכולת ההתמודדות של החולה ירודה).

לאחר שסקרנו את ענייני האסתמה והבנו שמדובר במחלה כרונית והתקפית, כלומר לא ניצן לדעת מתי ולמה יגיעו ההתקפים השונים, ומה תהיה חומרתם. על כן חשוב מאוד לתת את הדעת על דרכי המניעה והטיפול התרופתי המניעתי להתקפי אסתמה.

מניעת גורמים שכיחים של תקפי אסתמה: האלרגנים השכיחים ביותר שנמצאים בתוך הבית הם קרדיט אבק הבית נוצות מקקים ונשורת פרווה ועור של בעלי חיים שונים. כל דבר שאפשר לעשות על מנת למזער את החשיפה של חולים לחומרים אלו יכול להפחית את מספר ההתקפים או את חומרתם, ולכן מומלץ מאוד למשפחות שיש מבני המשפחה חולה אסתמה להסיר שטיחים מקירות הבית ולהפחית את החשיפה לקרדיט אבק הבית, שמירה על לחות של פחות מ 50% בקיץ בעזרת מזגן, בנוסף ישנם מצעים מיוחדים לחולי אסתמה שמונעים את פיזור האבק מהמזרן בעת שימוש בו, כו"כ יש להימנע מהחזקה של בע"ח שונים כולל עופות וזוחלים. יש להימנע מחומרים מעוררי התקפים הנמצאים באוויר כגון עשן סיגריות וכמובן עישון שמגביר את תדירות ההתקפים ומחמיר את עוצמתם, תרופות ממשפחת ה NSAIDs כמו אספירין יכולים לעורר התקף אצל חולי האסתמה, – יש להיזהר במתן אספירין לחולי אסתמה וברר היטב האם אין אלרגיה או רגישות לאספירין, צבע מאכל הצהוב (טארטאזין – E102) שנמצא גם במזון וגם בחלק מהתרופות ידוע כמעורר התקפי אסתמה ועל כן יש להימנע גם ממנו, אוויר קר עלול גם לגרום להתקפי אסתמה ועל כן חולה המעוניין בביצוע פעילות גופנית בשעות הקרות עלול לחוות התקפי אסתמה לאחר הפעילות ועל כן יש להצטייד במיגון פנים בהתאם.

נקודה מעניינת היא שפעילות גופנית עלולה לגרום להתקף בעיקר לאחר הפעילות למרות שבזמן הפעילות עצמה ישנה חשיפה גבוהה יותר לאוויר קר אבקנים פרחים ועוד בעיקר אם הפעילות היא ריצה, רכיבה על אופניים וכ"ו והסיבה לכך פשוטה, משום שבזמן הפעילות מופרש אדרנלין באופן קבוע, אדרנלין מתיישב על קולטני ביתא בריאות וגורם להרחבת הסמפונות על מנת שיכנס יותר אוויר במהלך הפעילות (בדיוק מה שעושה הוונטולין, שהוא גם כן משפעל את קולטני ביתא), ולכן במהלך ההתקף לא נראה סימנים או קושי בנשימה אך לאחר ההתקף ובמנוחה בבית יופיעו ההתקפים.

טיפול בהתקפי אסתמה:  התקף אסתמה יכול להיות מפחיד הן לחולה עצמו הן לסובבים אותו והן לנו כמטפלים, אפילו תסמינים מתונים יחסית מעוררים חרדה ובהלה. התקף חמור של אסתמה הוא מצב חירום מסכן חיים שמצריך טיפול מהיר מיומן ומקצועי, בהיעדר טיפול נאות ומהיר התקף כזה יכול לגרום למוות. חולי אסתמה לרוב יודעים לטפל בעצמם לבד, וללא סיוע רפואי מאתנו, בדרך כלל הם ייטלו מנה של וונטולין ע"פ הוראת הרופא המטפל, נושמים קצת אוויר נקי נרגעים, וההתקף חולף לאחר כ 5-10 דק'. במידה וההתקף לא עובר הם נוטלים מנה נוספת של הטיפול התרופתי עד ש…

כאשר חולה אסתמה חש כי הטיפול התרופתי כבר לא מסייע לו ומדובר פה בהתקף מוגבר מהרגיל והוא זקוק לעזרה רק פה הוא מזמין אמבולנס וקורא לעזרתנו. עלינו לתת את הדעת לעניין ולהבין שאם הוא קרא לעזרה מבחוץ כנראה שההתקף הזה חזק ממנו והטיפול צריך להיות אגרסיבי יותר.

הגדרת חומרת ההתקף (הערכה ברמת ה ALS וה BLS)

1. התקף קל – בינוני: קושי בנשימה שהחל במאמץ, או במהלך פעילות יומית שגרתית, כאשר החולה שומר על סטורציה של מעל ל 94%, דופק יתכן ויהיה טכיקרדי אך לא יותר מ 110 צפצופים בנשיפה, ועד 24 נשימות לדקה
2. התקף קשה: קושי בנשימה שהחל במנוחה, קושי בניהול שיחה, קושי בהשלמת משפט, שימוש בשרירי עזר נשימתיים, רטרקציות (כניסה לאחור של הרקמה הבן צלעית), קושי משמעותי בלשכב על הגב, מבחינת מדדים: ירידה בסטורציה מתחת ל 92%, גם עם חמצן טכיפנאה מעל ל 25 נשימות לדקה, וטכיקרדיה מעל 110 פעימות לדקה.
3. התקף קשה עד כדי סיוע נשימתי: חוסר יכולת לדבר ואפילו מילים בודדות, אי שקט, בלבול, (בעיקר בגלל עודף בפחמן דו חמצני CO2), סטורציה נמוכה מ 90% עם חמצן, וירידה בכניסת האוויר לריאות.

הטיפול ברמת ה BLS: עלינו לזכור כי ככל שעובר הזמן והטיפול התרופתי מתעכב, השפעת התרופות המאוחרת חלשה והרבה פחות אפקטיבית ולכן מקרה של התקף אסתמה הזקוק לסיוע רפואי בשטח מוגדר כמקרה לנט"ן.

על החובש להעריך נכון את חומרת ההתקף ע"פ הסולם האמור לעיל וע"פ שאלות מכוונות באנמנזה כמו: מס' האשפוזים בשנה האחרונה בגין אסטמה? (יותר מ 2) כמה פעמים ביקרת במלר"ד בעקבות אסתמה? (יותר מ3) האם פעם הונשמת או אושפזת ביחידה לטיפול נמרץ בגלל אסתמה? (כן) בכמה מכילי וונטולין אתה משתמש בחודש? (יותר מ2) כל אלו מעידים על סיכון ייתר להגיע להתקפים קשים יותר – עלינו להיערך בהתאם לקראת אפשרות לסיוע נשמתי,  מה עושים?

• הושבת החולה – יגרום להגדלת שטח הפנים בריאות ויאפשר חילוף גזים בצורה קלה יותר.
• תן חמצן בריכוז גובהה – 10 ליטר בדקה, באינהלציה יש לתת כ 6 ליטר בדקה.
• הרגע את החולה – לחץ וחרדה גם הם מעוררי התקף ומחמירים אותו.
• אנמנזה מקיפה – מומלץ לתשאל את החולה בצורה כזו שיוכל לענות ב"כן ולא" על מנת לא להקשות עליו בדיבורים כרגע, יש להיעזר בבני משפחה וסיכום מיידע רפואי מבית חולים.
• ניתן וכדאי להתייעץ עם החולה ו/או בני משפחתו בנוגע לדרך הטיפול האפקטיבית ביותר עבורו, הם מכירים את ההתקפים שלו ובטח זה לא הפעם הראשונה שלהם.
• סייע לחולה ולבני משפחתו ליטול את הטיפול התרופתי על פי הוראת הרופא המטפל בחולה.

אין פה המלצה לשימוש בתרופות, ואין לכונן BLS הרשאה להמליץ או להורות על מתן טיפול תרופתי, אלא לסייע לחולה בהכנת המשאף הגשה וסיוע בנדרש לו, סיוע בהכנת האינהלציה על פי הוראת הרופא ובמינונים אותם המליץ הרופא.

בהחמרת ההתקף כגון: ירידה בקצב הנשימות (ברדיפנאה), חולשה קיצונית, הירדמות ועוד יש לעקוב במשנה זהירות ולהתחיל בסיוע נשימתי סיוע זה יכול להיות פאסיבי (הצמדת מסכת הנשמה + אמבו +חמצן לפה החולה כך שהוא נושם חמצן מהאמבו) ויכול להיות אקטיבי ע"י הנשמה שלנו בין הנשימות שלו או בסיוע לנשימות שלו על פי הצורך.

יש לתת את הדעת על כך שהבעיה העיקרית בהתקפי אסטמה היא בעיקר באקספריום – בנשיפה, כלומר קשה לאוויר לצאת מהריאות של אותם חולים במהלך התקף היות והסמפונות שלהם מוצרים כרגע, ועל כן אם ננשים במהירות עלולה להיווצר בארוטראומה – נזק לרקמת הריאה בעקבות לחצים גבוהים של אוויר שמצויים בה, על כן יש להנשים (במידת הצורך) בעדינות ובאיטיות מהרגיל, לראות שאכן בית החזה מתרומם ולא פחות חשוב, יש לוודא שאכן האוויר יוצא החוצה – ניצן לראות זאת בעזרת אדים על פני מסכת ההנשמה.

הטיפול ברמת ה ALS: חשוב לנו כחובשים להבין בקצרה מה כולל הטיפול ברמת הנט"ן או ה ALS. נסקור בקצרה את הטיפול התרופתי העומד לרשותו של המטפל הבכיר ואת ההשפעות השונות שלו על הגוף.

• וונטולין – משפעל את קולטני ביתא 2 בריאות וגורם ע"י כך להרחבת הסמפונות בריאות הוא גם מעכב את הפרשת ההיסטמין וע"י כך הוא גם מעכב את הפרשת הריר והבצקת בסמפונות, ניצן לתת אותו במשאף לשימוש אישי, באינהלציה, או דרך הטובוס במקרה של קושי בהנשמה על רקע אסטמה
• אירובנט – חוסם פראסימפתטי, המערכת הסימפתטית מאפשרת את הכיווץ של הסמפונות היות ומדובר במערכת רוגע ואין צורך בהרבה אוויר, האירובנט חום את פעולתה של מערכת זו ומאפשר לוונטולין לעבוד בצורה טובה יותר, (אנו זוכרים כי חלק מההתקפים נובעים בגלל פעילות ייתר של המערכת הפראסימפתטית ועל כן ניתן גם אירובנט שיחסום אותה).
• סולומדרול – ממשפחת הסטרואידים, יש לו השפעה חזקה על מערכת החיסון של הגוף והוא בעל אפקט אנטי דלקתי, פעולתו מסייעת בכיווץ הדלקת ובהרחקת תאים לבנים מאזור הפגיעה ובכך מאפשר טיפול טוב יתר בחולה, יש לציין כי השפעת התרופה ארוכה והיא ניתנת במנה חד פעמית בעיקר כמניעה להמשך והחמרת התקף.
• אדרנלין – משמש כתרופה למתן במקרים של התקפים חמורים (ניתן SC תת עורי או IM לתוך השריר בהתאם לחומרת ההתקף) משפיע על קולטני ביתא 1 ובכך משפר את התכווצות הלב משפיע גם על קולטני ביתא 2 בריאות (מרחיב סמפונות), משפיע גם על קולטני אלפה המצויים בכלי הדם העורקיים ובכך מכווץ אותם ומעלה את לחץ הדם.
• מגנזיום – נועד להרפיית שריר חלק ניתן לחולים בהתקף קשה מאוד כתרופה אחרונה שימוש בעיקר בגלל הרחבת השרירים החלקים בכלי הדם וירידה חדה בלחצי הדם.

התייבשות על רקע אסתמה: המאמץ הנשימתי, הנשיפות הממושכות, קצב הנשימות המהיר ועוד יכולים לגרום לחולה לאבד המון מים בתהליך הנשיפה, ולעיתים אף להגיע למצב של התייבשות, סימני צמא יובש בריריות, ועוד… יכולים להעיד על התייבשות. יש לתת נוזלים IV במידת הצורך, לנוזלים בהתקף אסתמה יש חשיבות נוספת היות ואם החולה יבש, הליחה נעשית צמיגית יותר והרבה יותר קשה לסילוק ע"י שיעול ולכן נוזלים יכולים להוות סיוע יעיל בעניין.

דגשים להחייאה על רקע התקף אסתמה:  

BLS – מומלץ להנשים בקצב איטי יותר אך לא לפגוע ברצף עיסויים והנשמות במידה ואין דופק חבר AED ופעל לפי הנחיות המכשיר.

ALS/BLS – בהנשמה עם טובוס – יש להנשים כ 6-8 הנשמות לדקה (ולא 10 כרגיל).

ALS – במידה ויש תנגודת בהנשמה ניתן להזליף וונטולין מהול בסליין לתוך הטובוס ולהנשים מיד לאחר מכן, במצב של קושי נוסף על כך יש לשלול חזה אוויר בלחץ או לטפל בהתאם.

לסיכום: הטיפול באסתמה

A –אגוניסטים לביתא, משפעליי קולטני ביתא כמו אדרנלין וונטולין

S – סטרואידים, סולומדרול – להאטת תסמיני הדלקת

T – טיפול תומך, כגון הושבה וסיוע

H – הידרציה, מים – מתן נוזלים במידת הצורך

M – מסכת חמצן בריכוז מקסימלי,

A – אנטי כולינרגיים, חוסמי מערכת פראסימפתטיים – כמו אירובנט.