חיסון חצבת

לאחר התפרצות מחלת החצבת (מחלה מדבקת שעלולה להיות מסוכנת), יצאה המלצה לכלל האוכלוסיה – במיוחד לאלה המטפלים בחולים – לפנות לרופא המטפל, כדי לקבל חיסון לחצבת. ייתכן ויהיה מחסור זמני בחיסון בקופות החולים, אבל נכון לכל כונן וכונן לקחת אחריות על עצמו, לשמוע להמלצות משרד הבריאות,  ולהתחסן

 

חיסון הפטיטיס בי
חיסון כנגד צהבת בי מאבד מחוזקו עם השנים. משרד הבריאות ממליץ לכל המחוסנים, לבדוק בבדיקת דם כל 3 שנים את רמת הנוגדנים בגופם לצהבת בי.
כמות הנוגדנים הגדולה מ  mIU/ml 10 נחשבת לחיובית.  ערך חיובי בבדיקה מעיד שהגוף מחוסן מפני הנגיף כתוצאה מחשיפה לנגיף בעבר או מקבלת חיסון.

חיסון שפעת
כבכל שנה, גם השנה אגף רפואה ממליץ לכלל הכוננים לגשת למרפאת קופת החולים, ולהתחסן בפני שפעת. בכך אנו לא רק מחסנים את עצמינו, אלא גם מונעים הדבקות של המחלה מהקרובים אלינו.

חשיפה לחצבת

כחלק מהיותנו כונני רפואת חירום וצוות רפואי במסגרות שונות אנו נחשפים מעלת לעת למחלות זיהומיות מדבקות.
ברוב רובם של המקרים אין חשיפה והאורגניזמים אינם מועברים לגופינו, בחלק קטן מהמקרים מתקיימת העברה, אך גופינו יודע לדחות את הגורמים המדביקים אף ללא ידיעתנו וללא גילוי סימפטומים חריגים. במקרים חריגים ונדירים ביותר אנו עשויים להידבק ולפתח נשאות או לפתח מחלה זיהומית אשר דורשת טיפול בהקדם על מנת למנוע את החמרתה ופיתוח סיבוכים קלים או חמורים.
לרוב, אנו כמטפלים, לא נדע על קיום המחלות או הנשאות אם החולה לא יציין זאת ו/או לא תהיה רשומה רפואית בנושא בנמצא, ועל כן עלינו להתייחס לכל מטופל כאל חולה במחלה זיהומית ולהתמגן כיאות!
המחלה הזיהומית שבה אנו עוסקים בהרחבה בימים אלו הינה מחלת החצבת:
מחלת החצבת – Measles –
מחלה נגיפית חריפה ומדבקת מאוד שגורמת לחולים בה לפריחה אופיינית ולתחושה כללית רעה. עיקר ההדבקה ע"י רסיסי רוק מזעריים המכונים אירוסולים המתעופפים עד למרחק של כמטר אחד ממערכת הנשימה של החולה.
כ- 85% מהנחשפים לנגיף נדבקים וכ-95% מהם יפתחו סימפטומים.
הנגיף מתרבה בתאי אפיתל של דרכי נשימה עליונות ומשם דרך מערכת הלימפה מתפשט בגוף ומדביק את הלחמית, מערכת הנשימה, כלי הדם הקטנים ואת מערכת העצבים המרכזית.
אצל חלק קטן מהחולים תתפתח דלקת של המוח בסמוך לשלב ההחלמה (עקב התגובה חיסונית), ואילו באנשים הסובלים מכשל חיסוני (כמו חולים אונקולוגים, איידס, דיכוי מח עצם ועוד) עלולים לסבול מהדבקה מתמשכת שעלולה להסתיים במוות.
תקופת הדגירה של הנגיף הינה של שבוע-שבועיים.
הסימנים הקליניים: הופעת חום גבוה, דלקת גרון כאשר בלוע מופיעים כתמי קופליק (נקודות זעירות בצבע לבן) הנעלמים לאחר יומיים. לאחר יום מופיעה  פריחה (מתחילה בראש) אדומה שטוחה המכסה את כל הגוף.
מניעה וטיפול:  מתן חיסון מוחלש (MMR) – כיום ניתן בינקות, אך יש לוודא בבגרות כי הנוגדנים קיימים וכי החיסון עודנו אפקטיבי.
לחולים בעלי כשל חיסוני שנחשפו לנגיף יש לתתחיסון סביל כנגדו המפחית את הסיכוי שיחלו או לפחות מפחית את חומרת הסימפטומים
אין טיפול אנטי-ויראלי במחלה, אולם עצם ההדבקה מהווה גורם חיסוני המונע את הישנות המחלה.

ההדבקה של המטפלים הינה בהדבקה טיפתית של אותם אורגניזמים ע"י שיעול או עיטוש של המטופל לעברינו.
המניעה בדרך כלל הינה פשוטה למדי וכוללת מספר דרישות: עטיית כפפות בכל שלב של טיפול בחולה וסביבתו, החלפת כפפות במעבר בין מטופלים, שטיפת ידיים עם מים וסבון או חיטויים עם אלכוהול, לבישת בגדים ארוכים ומוגנים שימנעו חשיפה של פני העור, נעילת נעליים סגורות ושימוש באמצעי מיגון נוספים בכל מקרה של חשד למחלה זיהומית שעשויה לעבור בצורה טיפתית – לדוג' מסיכת פה ואף ואף אמצעי הגנה מתקדמים יותר במקרים חריגים (אמצעים שלרוב אין ברשות כוננים). המיקום ביחס לחולה חשוב גם הוא כאשר יש לעמוד בזווית שאינה חושפת אותנו להפרשות החולה במידה וישתעל או יקיא.
נקודה חשובה נוספת היא מניעת יציאה למקומות אשר מועדים לפורענות – מחלקות סגורות, בתי חולים סיעודיים, שיקומיים ומקומות אשר בהם קיימים מונשמים כרוניים כאלו ואחרים.
חיסונים מקדימים – חיסון חצבת ניתן בינקות ואמור להיות מתועד בפנקס החיסונים של המתנדב, ועל כן עליו לוודא בכל עת כי הינו מחוסן. במידת הצורך ניתן לבצע בדיקת סקר נוגדנים בקופת חולים על מנת לוודא קיום פעיל של הנוגדנים בגופינו.
דיווח – בכל אירוע חריג של חשד לחשיפה או חשיפה ודאית למחולל, לנשא או לחולה במחלת חצבת יש לדווח למוקד הארצי ולתעד זאת.
קיימת חשיבות רבה לתיעוד בהיבט של הטיפול והמעקב בכוננים כמו גם, דיווח למשרד הבריאות, ומעקב אחרי סביבת המטופל והמטפל למניעת הפצת מחלות זיהומיות.
הטיפול בנחשפים ייווצר ע"י הפעלת נוהל חשיפה אשר יערב מספר בעלי תפקידים בארגון ובהם אחראי חשיפה, ראשי אגף רפואה ובמידת הצורך גם רופא מייעץ וראשי אגף מתנדבים.
הפעלת נוהל חשיפה תתבצע ע"י פנייה למוקד הארצי בקו המוקלט 1221, בבקשה לדווח על אירוע חשיפה. המוקד יפתח דו"ח חשיפה, יתעד את פרטי המקרה (מיקום, סוג הקריאה, מה נמצא בפועל, פרטים דמוגרפיים ועוד) ויאסוף נתונים רלוונטיים על החשיפה – סוג וצורת חשיפה, מחלה מדוברת, כוננים שנכחו ומידת קרבתם למטופל בעת הטיפול וכל פרט רלוונטי אחר.
לאחר מילוי הדו"ח הפרטים יועברו לאחראי חשיפה אשר יבצע בירור אל מול הגורמים המקצועיים הרלוונטיים בארגון ובבתי החולים (אחות חשיפה, רופא זיהומולוג ועוד).
אחראי חשיפה ישוחח עם הכוננים ויאסוף פרטים נוספים במידת הצורך על מנת להבין את סיכוני החשיפה.
במקרים חריגים הבירור יבוצע בעת האירוע ויינתנו הנחיות לפנייה מידית לחדר מיון לצורך טיפול מניעתי בחשיפה .
מעקב יתבצע בכל מקרה של חשד להדבקה ועשוי להימשך אף מספר חודשים
סד"פ מקוצר במקרה חשיפה:

1. שטיפת המקום הנחשף במים זורמים וסבון למשך זמן קצר וחיטוי בספטאל סקראב במידה ויש (עיניים – במים זורמים בלבד)
2. ביצוע מעקב אודות יעד פינוי המטופל ואיסוף פרטיו לבירורים עתידיים
3. פתיחת דיווח חשיפה אל מול המוקד הארצי בקו מוקלט 1221
4. העברת המידע הידוע לגבי האירוע והמטופל
5. הקפדה על ניקוי וחיטוי הציוד ו/או החלפתו – באמבולנסים קיימים מגבונים ייעודיים לניקוי וחיטוי ציוד מזוהם
6. מעקב מול אחראי חשיפה אודות עדכונים
7. המשך מעקב בידי הרופא המטפל בקופ"ח

לסיכום, חשוב להתמגן ככל הניתן בכל אירוע רפואי. במידה ונוצרה חשיפה יש צורך לתעד זאת אל מול מוקד המבצעים בהקדם האפשרי על מנת לעבור מעקב מסודר, לשמור על בריאותכם ועל בריאות סביבתכם.