היפוטרמיה
לאחר שהבנו את הסכנות והגורמים להיפוטרמיה נעבור על הפגיעות השונות כתוצאה מקור. כהקדמה חשוב לציין כי הדרך הטובה ביותר להתמודד עם היפוטרמיה זה המניעה של הבעיה, ולכן מומלץ מאוד להתמקד באוכלוסיות המועדות כגון ילדים קשישים חולים שקשה להם לחמם את עצמם אקטיבית, יש להקפיד על תזונה טובה וחמה, שתייה חמה ומספקת, לבישת בגדים יבשים ומחממים, שמירה על פעילות גופנית ותנועתיות באופן קבוע.
דרגות ופגיעות קור השונות: הגדרה רשמית של היפוטרמיה באופן פשטני היא ירידה של חום הגוף אל מתחת לחום התקין לאותו החולה, כאשר החלוקה היא ל 3 רמות
מכת קור קלה: יש ירידה קלה בחום הגוף עד לטמפרטורה של 35 מעלות (במדידה רקטלית), חולה חיוור רועד, עליה קלה בדופק, עלייה קלה בקצב הנשימות, ולחץ דם שמור (בעקבות כיווץ כלי דם שנועד לשמר את חום הגוף הנותר). אפטיות, ירידה בהתמצאות הכללית, אצל ילדים ותינוקות – היפוטרמיה קלה תתבטא בכיחלון פריפרי בשפתיים ובקצוות האצבעות, ירידה בתיאבון, יש לתת דגש לעניין באנמנזה שלנו בעיקר בילדים ותינוקות בגלל הקושי בתקשורת איתם.
מכת קור בינונית: יש ירידה משמעותית יותר בחום הגוף וקושי של הגוף בשמירה על החום שנוצר בגוף, ירידה בחום גוף מתחת ל 35 מעלות, פה כבר הנזק משמעותי יותר ובדרך כלל משלב זמן פגיעה וחשיפה לקור ארוך יותר, תיתכן ירידה ברמת הכרה עד לערפול הכרה, קשיון שרירים, הקור גורם ליותר נוזלים לקפוא בתוך התאים הפריפריים, זה גורם לאיבוד נוזלים יחסי, פגיעה בתפקוד הכלייתי, ירידה בתפוקת השתן, פה גם נראה ירידה בדופק ונשימה,
מכת קור קשה: ירידה קשה בחום הגוף עד מתחת ל 30 מעלות, פגיעה קשה בשרירים, ירידה משמעותית ברמת ההכרה ברדיקרדיה קיצונית או אפילו אסיסטולה כי הנזק בשריר גורם לפירוק השריר, עלייה ברמת האשלגן וירידה בכמות הסידן עד כדי ברדיקרדיה קיצונית, לעיתים הפרעות קצב ואפילו פרפור חדרים או אסיסטולה מוחלטת. בנוסף יתכנו דימומים תת עוריים היות ולמערכת הקרישה מאוד קשה לעבוד בקור, תיתכן גם אי ספיקת כליות, חמצת מטבולית ונשימתית (ירידה בפינוי CO2 וירידה בפינוי חומצות שתן.
טיפול בהיפוטרמיה: באופן תאורטי ניתן להגדיר 3 מרחבי טיפול בחולה הסובל מהיפוטרמיה, כאשר כל שלושת הדרכים משתלבים לכדי דרך טיפול אחת המשלבת את כולם.
- חימום פאסיבי – סיוע לגוף להתחמם, כאשר אנו מגיעים לחולה רועד מקור ומצטמרר, אנו מבינים שמצבו לא כל כך גרוע והוא עדיין מנסה לייצר חום עצמוני, פה ניתן לסייע לו לחמם את עצמו, ע"י בידוד מקור, ומתן הזדמנות לחום גוף המיוצר להישמר ולהעלות את חום הגוף.
- חימום אקטיבי מרכזי – ייצור חום גוף פנימי אצל החולה, ע"י העברת החולה למקום מחומם, מתן נוזלים מחוממים, שאיפת אוויר חם, הפעלה של תנור חימום או מיזוג אוויר חם.
- חימום אקטיבי פריפרי – כולל כיסוי בשמיכות מחוממות, אמבטיות מחוממות,
אז תכל'ס מה הטיפול?
שילוב של כל שלושת סוגי החימום בהדרגה!
חשוב לזכור כי חימום מהיר עלול לגרום להרחבת כלי דם ולאיבוד חום חמור יותר ולעיתים גם להחמרת מצבו של החולה ולכן כל הטיפול שלנו הוא בהדרגה ובאיטיות.
טיפול בהיפוטרמיה:
- הסרת הבגדים הרטובים, מעיל, כפפות, נעליים, גרביים, ה כ ל !!! – בכדי לעצור את תהליך איבוד החום מהחולה.
- העברת הנפגע למקום מחומם.
- השכבת הנפגע, וכיסוי בשמיכה טרמית על מנת לשמר את חום הגוף המינימלי שהחולה עוד מייצר.
- חימום החדר בהדרגה.
- אמבטיות פושרות בחולה בהכרה.
- מתן שתייה חמה בהדרגה – בחולה בהכרה.
- מתן נוזלים מחוממים בלבד, עדיף לוותר על נוזלים אם אינם מחוממים
מה אסור לעשות ???
- אין לתת לנפגע לעשן או לשתות אלכוהול – הרחבת כלי הדם תחמיר את איבוד החום.
- אין לשפוך מים חמים ישירות על הנפגע, – למרות שאינו חש בחום, המים עלולים לגרום לכוויות קשות.
- אין לחמם מול אש או חום גבוהה – למרות שאינו חש בחום הוא עלול להיכוות ולא להרגיש בכך.
כוויות קור: כאשר טמפרטורת הסביבה יורדת מתחת לנקודת הקיפאון, נוזלים המצויים בתוך התאים קופאים בעיקר בפריפריה שבדרך כלל היא פחות מוגנת ומחוממת, האברים העלולים לקפוא: קצוות האצבעות בכפות הידיים והרגליים, קצוות האף והאוזניים.
סימנים: צבע האיבר הפגוע יהפוך ללבן או לצהבהב, לעיתים יתפתחו כתמים לבנים או כחולים, קשיון של האיבר הפגוע (קיפאון), ללא תחושה, ללא דופק באיבר הפגוע, המקום יכאב אולם הכאב ילך וידעך בעקבות פגיעה בעצבים, לעיתים תהייה תחושה של כובד.
יש לזכור כי במידה וההפשרה בוצעה בצורה טובה ומבוקרת האיבר ינצל!
במהלך ההפשרה תיתכן חזרה של תחושה בהדרגה ואיתה גם חזרה של הכאבים שיתחילו בעוצמה מאוד גבוהה, תיתכן בצקת מקומית שגם היא עלולה לגרום לכאבים (יש ליידע את החולה על כך).
מבחינת טיפול: יש לחבוש את המקום בצורה סטרילית, לקבע את האיבר הפגוע, ולפנות בהקדם למרכז רפואי.
אסור לשפשף או לעסות את מקום הכוויה (המקום עדין ועלול להיגרם נזק בלתי הפיך לרקמה) אין לפוצץ שלפוחיות, ואין להפשיר איבר קפוא.
הטיפול ברמת בית החולים – השרייה במים שחוממו בדיוק ל 40-41 מעלות
רגלי חפירות: פגיעה שכיחה בקרב השוהים במזג אוויר קר ולח, בעיקר כאשר כפות הרגליים או הידיים נרטבות ושרויות במים למשך זמן ארוך, כלי הדם מתכווצים, יש ירידה באספקת הדם לעור בכפות הידיים והרגלים, נראה גפה חיוורת, נפוחה, קרה, עם תחושת כובד ועקצוצים. הרקמה עדיין לא קפואה אבל היא ממש ממש קרה.
הטיפול: הפשטה, ייבוש, וחימום האיבר בהדרגה, שתייה חמה, אמבטיה חמה,
יש לזכור כי גם פה החימום יהיה כרוך בכאבים.
החייאה בהיפוטרמיה: ניתן לצפות בשינויים משמעותיים בקצב הלב של החולה, במבנה הקומפלקס, וברווח Q-T. הסכנה היא שזה מעלה את הסיכוי שהזרם החשמלי הבא ייפול על התקופה הרפרקטורית היחסית, ויגרום לפרפור חדרים (R ON T). מאידך היפוטרמיה עלולה לגרות את המערכת הפראסימפטטית ולהאט את הדופק בצורה קיצונית עד לאסיסטולה מוחלטת.
ביצוע החייאה ברמת BLS ברמת החובש: ההחייאה היא כרגיל, כלומר אותו יחס עיסויים הנשמות, 30/2 בקצב 100-120 וכו' הכל כרגיל, אולם יש לתת את הדעת על טיפול בגורם הפיך כגון היפוטרמיה. כלומר, היות ואני יודע שהירידה הקשה בחום היא זו שגרמה לחום – עד שלא אטפל בחום הלב יישאר באותו המצב ולא יחזור לתפקד על כן יש להפשיט ולחמם במקביל להחייאה.
ביצוע החייאה ברמת ALS ברמת הפראמדיק + שימוש בדפיברילטור: במידה ויש צורך בשימוש בתרופות או דפיברילטור, יש לבצע 3 ניסיונות לשוקים, ולהרחיב את טווח הטיפול התרופתי, כלומר המרחק בין המנות של התרופות השונות יגדל, וננסה רק 3 ניסיונות של דפיברילציה במידת הצורך, לאחר מכן נתמקד בחימום מתוך הבנה שהגוף הקר מתקשה להגיב בצורה טובה למכות החשמל ולתרופות ולכן רק לאחר חימום נחזור לפעולות החייאת ALS כרגיל.
רק לאחר מאמצי החייאה ממושכים בהם ביצענו חימום, עיסויים, הנשמות, דפיברילציה, ותרופות – ניתן יהיה לקבוע מוות (על ידי צוות רפואי המורשה לכך)
זכרו ישנם אנשים רבים ששהו בהיפוטרמיה עד למצב של דום לב קרוב לשעה ושרדו לאחר החייאה משולבת חימום ו CPR.
