פגיעה במערכת הנשימה ע"י שאיפת חומרים מסוכנים מהווה פגיעה משמעותית עד כדי סכנת חיים

הפגיעות עלולות להשפיע על כל אחד משלבי ה ABC, פגיעה בנתיב האוויר (A) בעקבות כוויה בדרכי הנשימה העליונות בעקבות שאיפת אדי חומרים מסוכנים, תיתכן גם פגיעה במערכת הנשימה בעקבות חדירת החומר לדרכי הנשימה התחתונות ובכך יגרם נזק משמעותי לרקמת הריאה, במקרים קשים יותר החומר ייספג מהריאות לחזור הדם ולעיתים יגרום נזק לתאי הדם האדומים, לתאי איברים אחרים ואפילו לכלל התאים בגוף.

מנגנוני הפגיעה שונים ומגוונים ויכולים להתרחש גם במקומות שלכאורה לא מכילים חומרים מסוכנים באופן מיוחד כגון: בית, מחסן, משרד ממוזג ועוד. אך במקרה של נזק לאחד המערכות בבית עלול המקום להפוך למלכודת מוות.

ככל ראשון חשוב לנו ככוננים לציין את עניין הבטיחות ככל בסיסי על מנת למונע פגיעה בנו כאנשי הצוות באירוע, בנוסף לכך יש לתת את הדעת לכך שבמקביל לטיפול שלנו וללא אזהרה מקדימה עלולים להיפגע מטפלים ואזרחים נוספים ע"י כך שיתקרבו לאזור הפגיעה ללא ציוד מגן כראוי.

ולכן בשלב הראשון עם זיהוי מצב מסכן חיים "נשימתית" נדאג לבטיחות שלנו אם זה ע"י מסכות עשן, או כיסוי פנים בהתאם להוראות קצין הכיבוי בזירה, יש לזכור כי בכל חשש לדליפת גז, עשן, שריפה, או שאר חומרים מסוכנים יש ליצור קשר עם מוקד מכבי האש (102) ולעדכן את המוקד הארצי בעניין על מנת למנוע נפגעים נוספים, בחלק מהמקרים ובעיקר בחומרים נפיצים ודליקים יש לשמור על מרחק בטיחות (מב"ר) ממקום האירוע בהתאם להנחיות מכבי אש והמוקד הארצי.

מנגנוני הפגיעה בהרעלות שאיפה:

הרעלת פחמן חד חמצני – פחמן חד חמצני הוא גז רעיל , חסר צבע , חסר טעם מגיע ממצב של בעירה במקומות סגורים, כאשר ישנה בעירה במקומות פתוחים האש כמו האדם יוצרת פחמן דו חמצני אך כאשר כמות החמצן באזור פוחתת תוצרת הבעירה הופכת להיות פחמן חד חמצני או בקיצור CO, עד למצב של דעיכת האש לגמרי. הבעיה עם ה CO זה שהוא רעיל מאוד חסר צבע וריח והוא נצמד להמוגלובין בעוצמה רבה הרבה יותר מאשר חמצן או CO2 ולכן הוא גם לא משתחרר כל כך מהר, ולכן מה שקורא הוא תופס את מקומו של החמצן וכעת ההמוגלובין לא מבצע את תפקודו הובלת חמצן מהריאות לתאי הגוף וייתרה מכך הוא גם לא מסוגל לפנות את הפחמן הדו חמצני המיוצר בתאים בחזרה אל הריאות. בעצם אם אפשר לסכם את הבעיה אז היפוקסיה רב מערכתית תבטא בצורה טובה את מה שבאמת קורה בגוף בזמן חשיפה לפחמן חד חמצני.

הקליניקה כמו בכל הרעלה והיפוקסיה – תתחיל בכאבי ראש חולשה סחרחורות הקאות ויכול להגיע למצב של איבוד הכרה, הפרעות קצב, תרדמת ועד כדי מוות. ניתן לראות את השפתיים של החולה אדומות / וורודות. הזיהוי מתמקד בעיקר ע"פ סיפור מקרה ואנמנזה. חומרת הסימנים תלויה לרוב בכמות ההמוגלובין הפגום ובעצם כמה חמצן כן מצליח להגיע למוח למרות הפגיעה. העניין הוא שה CO נצמד להמוגלובין כמו חמצן ונספר כך גם במד הסטורציה כך שלמרות ההרעלה הסטורציה תהייה גבוהה הטיפול ברמת החובש מתמקד בבטיחות המטפל והמטופל, עצירת החשיפה, ומתן חמצן בריכוז מקסימלי שיתחרה על אתרי הקישור מול ה CO (כאשר ריכוז החמצן באוויר הוא 21% ומתוכו נספגים לדם רק כ 5% הסיכוי שלהם להתחרות מול ה CO קלוש יותר אבל אם הריכוז עולה ל 100% היכולת היקשרות עולה) במקרים קשים יותר חילוץ הפחמן הדו חמצני יעשה ע"י מתן חמצן בלחצים גבוהים ע"י תאי לחץ בבית חולים.

הרעלת ציאניד – ציאניד נפלט משריפה של חומרים פלסטיים, ספוג זרונים, פורמייקה, ספרי צבע, וצבעים שונים בתעשייה, כאשר חומרים אלו נשרפים מתפרק מהם ציאניד כבר בטמפרטורות נמוכות יחסית (25-30 מעלות) הציאניד מתנדף והופך לגז רעיל חסר צבע וריח. הסכנה המרכזית היא שציאניד נכנס למחזור הדם בנשימה ועובר לתאים, בגלל הקשר החזק של הציאניד לברזל הוא נמשך לחלק בתא שנקרא מיטוכונדריה – החלק הזה אחראי על ייצור האנרגיה בתא ע"י היקשרות לחמצן, הציאניד נצמד לקולטן החמצן על המיטוכונדריה (ציטוכרום C אוקסידז) ומונע את ייצור האנרגיה בתא ובעצם התאים מתים בגלל שאין להם ATP ובעצם אין להם אנרגיה זמינה לפעילות בסיסית ככה שגם אם יגיע חמצן ויכנס לתא הוא לא יוכל לייצר אנרגיה בכלל וכך התא מת, חשוב לזכור כי גם בחלק מהפירות יש ציאניד ואנחנו נחשפים אליו אבל מדובר בכמות זניחה ולא גורמת נזק. ניתן להיחשף לציאניד בשאיפה בעיקר, אך גם במגע דרך העור ואפילו בבליעה, ידוע היום כי כמות של 7 מ"ג עלולים להרוג אדם בוגר בתוך מס' שניות.

הקליניקה מאופיינת בפגיעה נוירולוגית ובפגיעה קרדיווסקולרית, כאשר חומרת הפגיעה נקבעת בעיקר ע"פ כמות החשיפה לציאניד הסימנים כוללים שינויים במצב ההכרה, סומק בפנים, טכיקרדיה, טכיפנאה, עליה בלחץ דם, בחילות והקאות, הרגשת טעם מתכתי בפה, בהמשך יתכן פרכוסים, תרדמת, ברדיפנאה ושוק. בחלק מהמצבים מתואר ריח שקדים (שגם בהם יש ציאניד).

הטיפול ברמת החובש מתמקד בבטיחות, חמצן בריכוז מקסימלי למרות שהחמצון ברמת התא הפגוע לקויה – ישנם תאים נוספים שצריכים חמצן, (יש חלק מהחוקרים הסבורים כי חמצן מהווה אנטידוט לציאניד), כיום ברמת ה ALS ישנם חומרים מסוימים הנקשרים לציאניד ומנתקים אותו מהתא ובכך "מצילים" את התא הפגוע, סודיום תיאוסולפט, והידרוקסיקובולמין הם שני החומרים הניתנים כיום בחשד להרעלת ציאניד, הם הופכים את הציאניד לחומר פחות רעיל שהגוף מסוגל להפריש בשתן.

הרעלת זרחנים אורגנים – נקדים כמה מילים (ממש בקצרה) על הולכת האותות העיצביים במערכת העצבים: תאי העצב יוצרים בעצם שרשרת ארוכה בין המוח (– מערכת העצבים המרכזית) ובין איבר המטרה (– מערכת העצבים הפריפרית), אך הנקודה המעניינת היא שחוליות השרשרת שהם תאי העצב עצמם לא נוגעים אחד בשני אלא מפרישים חומר המכונה "נוירוטרנסמיטור" לדוגמא אצטיל כולין קליטה של אצטיל כולין בצד אחד של התא תגרום לגירוי בתוך התא וגם הוא ישחרר בצד השני שלו אצטיל כולין שיגרום לגירוי התא אחריו וגם הוא יפריש וכ"ו וכ"ו עד להפעלת איבר המטרה. כל זמן שאצטיל כולין נמצא על הרצפטורין בתא הבא מתקיים גירוי ואיבר המטרה מופעל, בכדי לעצור את הפעולה ו/או להגביל אותה רק לזמן הרצוי קיים אנזים נוסף שמנתק את האצטיל כולין מהרצפטור שלו על גבי תא העצב הבא, האנזים הזה נקרא "אצטיל כולין אסטרז". זרחנים אורגנים שונים משמשים בתעשיית ההדברות, בריסוס שדות ובפעילויות שונות בחקלאות, מנגנון הפגיעה שלהם באדם (וגם בחלק מבעלי החיים המודברים) הוא ע"י היקשרות לאנזים אצטיל כולין אסטרז ובעצם הוא מאפשר גירוי אין סופי של תא העצב הבא ע"י אצטיל כולין.

הסימנים הקליניים אכן יעידו על גירוי בלתי פוסק בסימן "מתכווץ ומפריש" כלומר גירוי בלתי פוסק של בלוטות הפרשה כמו דמעות, רוק, ליחה, זיעה, נזלת, ואיפלו הפרשת נוזלים במערכת הנשימה ולכן נשמע את קולות הנשימה מחרחרות ומצפצפות. במערכת "המתכווץ" ניתן למצוא כיווץ אישונים, כיווץ שרירים לחץ בחזה, קושי בנשימה, בחילות והקאות עד כדי פרכוסים.

סיבת המוות בהרעלת זרחנים אורגנים עלולה להיות בהקשר לפרכוס מתמשך, בעיות נשימה, היפוקסיה ועוד. הטיפול ברמת החובש מתמקד גם כן בבטיחות סביבתית, עצירת החשיפה, לרוב יש צורך בהפשטה והרחקת הפצוע ממקום הפגיעה תוך כדי הגנה על חברי הצוות ומניעת חשיפה נוספת, בהמשך מתן טיפול תומך ע"פ סימנים וסימפטומים בחמצן ונוזלים ע"פ הצורך.

הטיפול המתקדם יתמקד בהאטה / עצירה של הפרשת אצטיל כולין ע"י אטרופין (מכירים מערכת האב"כ), ובניתוק הקשר בין הזרחנים האורגנים והאצטיל כולין אסטרז (לרוב ברמת בית החולים).

שאיפת חומרים מסוכנים – ריאקציה של חומרי ניקוי, או שאיפה של אדי חומר שעצם המבנה הכימי שלהם עלולים לגרום לכוויה, גירוי או פגיעה בשלימות העור, יש לתת את הדעת על סכנות מרכזיות בשלב A היות והחשש המרכזי מלבד השפעה מערכתית של החומר על הגוף זה כוויה או גירוי של הרקמות הרכות בדרכי נשימה עליונות עם חשש מרכזי לחסימה מלאה או חלקית.

סימנים שעלולים לעורר חשד לכוויה מחומרים כימיים במערכת הנשימה יכללו שיעול ממושך, סטרידור, קושי בבליעה, צפצופים ממקור עליון, ועוד … ניתן להתרשם גם מהשפעת הבעיה על מערכת הנשימה ע"י הערכה של קצב הנשימות, איכות הנשימות, צבע העור והשפתיים במטרה לשים דגש על כיחלון פריפרי / מרכזי, סטורציה בכל מקרה של קושי בנשימה או סטורציה נמוכה מ 94% יש לתת חמצן ובמקביל להזעיק עזרה.