הרעלות

הרעלה היא ההשפעה המזיקה של חומר כל שהוא (רעיל או לא רעיל) לרעה על הגוף, זה יכול להיות חשיפה בבליעה, בשאיפה, במגע ברקמות עור עדינות ריריות, ואפילו בהזרקה, כמעט כל חומר המוכנס לגוף יכול להיות רעיל תלוי בכמות ובתקופת הזמן (10 כדורי אקמול בשעה = הרעלה, או בחודש = לא הרעלה), ברשימת ההרעלות הנפוצות ניצן למצוא תרופות, סמים, מוצרי ניקוי, מוצרים חקלאיים, כימיקלים תעשייתיים, ואפילו מוצרי מזון.

כצוות מטפל הן במתאר טרום בית החולים והן במתאר בית החולים ישנה חשיבות רבה לזיהוי מקור הפגיעה – לזיהוי החומר הרעיל, מידע על הטיפול בהרעלות ספציפיות ניתן לקבל במוקד הרעלים בבית החולים רמב"ם בחיפה.

הרעלה יכולה להיות קשורה בטעות אנוש, בניסיון התאבדות ואפילו בניסיון לרצח ובגורמים נוספים חתך האוכלוסייה שניתן למצוא בחדר המיון בעקבות הרעלה כולל ילדים קטנים בדרך כלל בגיל הזחילה / הליכה ראשונית עם הרעלות בליעה של תרופות ו/או חומרים מסוכנים, ניתן למצוא עובדי תעשיה עם הרעלות שאיפה של חומרים מסוכנים גזים ועוד, ניתן למצוא קשישים הסובלים מבעיות זיכרון או מבלבול ובטעות נטל כמות כפולה של תרופות, ניתן למצוא בני נוער בהרעלות אלכוהול או מים, וכן ניסיונות התאבדות שונות ומשונות בתחום ההרעלות.

תסמיני ההרעלה: תסמיני ההרעלה תלויים בעיקר ברעל עצמו, בכמות שהוכנסה לגוף, במהירות שהוכנסה לגוף ובעיקר בקצב חילוף החומרים בגוף, חלק מהחומרים מתפנים מהגוף דרך הכליות ולכן במידה וישנה ירידה (שלא קשורה להרעלה) בקצב הסינון הכלייתי השפעת ההרעלה חמורה יותר בעיקר בהרעלת תרופות בבליעה. חלק מהרעלים הם ללא השפעה משמעותית אלא אם מדובר על צריכה משמעותית ולמשך זמן ארוך, ואילו חלק מהרעלים הם בעלי השפעה חזקה ואגרסיבית שאפילו כמות מזערית על העור יכולה לגרום לכוויה ונזק לרקמת העור וודאי שבבליעה או נשימה הנזק למערכות חיוניות הרבה יותר משמעותי.

ישנה חשיבות משמעותית לגיל של הנפגע בעיקר בתרופות, ישנם תרופות שאצל אדם מבוגר יעשו השפעה מינימלית בעוד שאצל ילד קטן עלולות לגרום למוות. לעומת זאת תרופות שונות עלולות להשפיע בחומרה רבה יותר על קשישים מאשר על אנשים צעירים בעיקר בגלל ירידה בקצב הפינוי (GFR) וירידה במטבוליזם הכללי. One pill can kill

התסמינים יכולים להיות קלים אך מציקים כמו תחושת גירוי ויובש בפה, ראייה מטושטשת בחילות הקאות, תחושת אי נוחות במערכת העיכול ועוד… ויכולים גם להיות קשים אף יותר כמו בלבול, תרדמת, פלפיטציות, הפרעות קצב, קושי בנשימה, אי שקט, ועוד…מבחינת תחילת הופעת הסימנים יש חומרים שישפיעו מיד ויש חומרים שייקח להם זמן להשפיע, בנוסף ישנם חומרים שכשהם לבד הם לא עושים סימנים אולם שילוב של שני חומרים יחד או שילוב שלהם עם אלכוהול.

ישנם חומרים שונים שבהרעלה או במינון ייתר לא גורמים לסימנים מורגשים אולם הם גורמים נזקים חמורים וקשים לאברי פנים כמו כבד טחול וכליות ובהמשך נראה את הנזקים של אותם איברים, מטופלים אלו גם אם הם חשים בטוב זקוקים לבדיקה והערכה בחדר מיון בעקבות ההרעלה.

זיהוי הרעל: כאמור אחד המשפיעים המרכזיים על סוג הטיפול, איכות הטיפול, ומהירות ההשפעה הוא זיהוי החומר הפוגע, ואנחנו כצוות ראשוני יכלים להיות כלי מרכזי בעניין באנמנזה מהנפגע עצמו, מהסובבים והמשפחה, מהזירה עצמה ועוד. ולכן חשוב מאוד בפינוי של כל נפגע הרעלה לקחת את התרפות או החומר אליו נחשף הנפגע, חשוב לאסוף את כל האריזות הריקות ולא מספיק דוגמא מכל סוג על מנת שהצוות במרכז הרפואי יתרשם מכמות התרופה או החומר, מהירות הספיגה ועוד.

דרכי הטיפול וההתמודדות עם הרעלת חומרים מסוכנים ותרופות:

מלבד הערכת מצב מסכן חיים ברמת החובש ומתן סעד חיים בסיסי אין לנו הרבה אבל חשוב שנכיר מה האפשרויות שעומדות בפני עולם הרפואה ומה כן רלוונטי עבורנו ככוננים

1. דה קונטמינציה: להוציא את מה שהוא שכבר נכנס לגוף, בעבר הייתה הנחייה לעורר הקאה במידה ונבלעו חומרים מסוכנים אולם כיום יודעים שמעבר החומרים פעם נוספת בוושט ובבית הבליעה עלול לעורר כוויות נוספות ואפילו לגרום לאספירציה, במקרה שכזה הנזק עולה על התועלת משום שהאספירציה כרגע היא לא של נוזלים או חומצות קיבה בלבד אלא חומצות הקיבה ונוזלי העיכול + החומר הכימי אותו בלע הנפגע, ולכן כיום ההוראה חד משמעית שאין לעורר הקאה כלל. בבית החולים ניתן להשתמש בפחם פעיל שהמבנה הכימי שלו נקשר לרעלים בקיבה ומנטרל את פעולתם – ניתן לבצע עד שעה או שעתיים מרגע החשיפה, מעבר לזה החומר כבר נספג ואין הרבה מה לנטרל. אפשרויות נוספות זה שטיפת קיבה – ע"י החדרת צינור לקיבה (זונדה) ושטיפתה ע"י מים סטריליים. במקרים מיוחדים וקיצוניים ניתן לבצע שטיפה של כל המעיים במים סטריליים עד שהמים יוצאים נקיים לגמרי כפי שנכנסו.
2. אלמינציה: = מתן אנטידוט, חומר שסותר את פעולת החומר הרעיל, אנחנו מכירים את הנרקאן שעוזר במקרה של הרעלת אופייטים, ואת האנקסט שהוא אנטידוט לתרופות הרגעה ושינה ממשפחת הבנזודאיזפינים (בונדורמין, דורמיקום, ועוד).
3. טיפול תומך: זה השלב הרלוונטי עבורנו ישנם חומרים ותרופות שונות שאין דרך להוציא אותם מהגוף כמו תרופות בשאיפה, תרופות בבליעה שכבר נכנסו למחזור הדם, או תרופות בהזרקה כשאין בנמצא כרגע אנטידוט. במקרים כאלו מתייחסים למה שהתרופה יודעת ומסוגלת לעשות לגוף, ונותנים טיפול תומך ומסייע עד לפינוי של החומר מהגוף בדרך טבעית. לדוגמא כאשר אדם נטל מנה גדולה מהרגיל של אופיואידים כגון מורפיום, או מתאדון וכ"ו שאחת מתופעות הלוואי המשמעותיות ביותר זה איבוד ההכרה וסכנה לנתיב האוויר, בנוסף לדיכוי הנשימתי ששניהם יחד מהווים איום משמעותי על החמצון והאוורור של הנפגע – לנו כחובשים אין את האפשרות לתת את האנטידוט – נרקאן, אבל כן ש לנו את האפשרות לתת טיפול תומך למניעת נזק משמעותי בעקבות ההרעלה. דוגמא נוספת: ניסיון התאבדות עם תרופות להורדת לחץ דם או תרופות מאטות קצב לב, גם פה הטיפול התומך יתמקד בהעלאת לחצי דם (לפחות 90 סיסטולי) ע"י נוזלים, השכבה, ההגבהה של הרגלים, שמירה על נתיב אוויר במידת הצורך וכ"ו