הכירו את לוחמת ההצלה שלנו, ויקי תפארת, 39, נשואה + ארבעה ילדים. גרה בכפר יובל, חובשת וראשת סניף החולה באיחוד הצלה.

ראשת הסניף הראשונה בארגון איחוד הצלה(!)

מקצוע: מטפלת ברפואה משלימה (עיסויים, דיקור, רפלקסולוגיה, דולה ומורה לעיסוי).

מה הוביל אותך להצטרף לאיחוד הצלה?

"לפני 3 שנים החלטתי שאני הולכת לממש חלום והוא להציל חיים. תמיד רציתי לעסוק ברפואה ואני נוגעת בתחום מההיבט האלטרנטיבי. יחד עם זאת, הכמיהה לטיפול רפואי המשיכה לבעור בי. כשנפתח קורס החובשים הראשון של איחוד הצלה באזור שלנו לא יכולתי להצטרף כי הילדים היו קטנים וכשנפתח הקורס השני, הצטרפתי. בקורס הכרתי אנשים שהפכו להיות משפחה. אנחנו אחד בשביל השני בכל דבר. לפני חצי שנה התמניתי לראשת סניף ראשונה בארגון (אישה ראשונה), זהו תפקיד בהתנדבות".

איך נראית שגרת ההתנדבות שלך?

"כמו שאר חובשי איחוד הצלה, גם אני זמינה 24/7 להציל חיים. אני ישנה עם מכשיר קשר על השידה ליד האוזן, הנעליים שלי תמיד מוכנות לכיוון יציאה (קפוץ מהמיטה, נעל וטוס). אני לא רואה בעיניים – כשיש קריאה אני יוצאת גם עם פיג'מה.

כשאני מגיעה הביתה, כל דבר מונח במקום קבוע כדי שאם תהיה קריאה על מישהו שזקוק לטיפול רפואי אני לא אתעכב אפילו לשנייה ואהיה מוכנה לרוץ. את הרכב אני תמיד חונה בחניה "מבצעית" (עם הפנים קדימה) וכשיוצאת קריאה למישהו שזקוק לסיוע רפואי אני עוזבת הכול ורצה. באוטו תמיד יש תיק עם כל הציוד הרפואי שיש באמבולנס רגיל ודפיברילטור (מפעם). הצלת חיים זה ערך עליון וזה זורם לי כמו לשאר החובשים בדם. הזמן הוא קריטי וחשוב להגיע כמה שיותר מהר ולהעניק טיפול עוד לפני שהאמבולנס מגיע למקום.

אבל זה לא רק החייאה במקרה של חוסר הכרה. תחשבו על מישהו שנמצא במצב של קוצר נשימה – בשביל אותו אדם כל שניה היא נצח והחמצן שאני אתן לו זה הקלה משמעותית. החיוך, ההסברים בנחת, המילים המרגיעות, להגיד למטופל שהוא לא לבד ואני איתו זה לא פחות חשוב. אני חיה את ההתנדבות בכל רגע בחיי".