דבר רפואה שבועי – בליעת דלקים, נפט וכימיקלים רעילים

נוזלים מסוכנים רבים נמצאים בסביבת עבודתנו וביתנו בשגרה, כגון אקונומיקה וחומרי ניקוי, חומרים קאוסטיים לפתיחת סתימות, או נפט ודלקים אחרים. בעוד שרובנו מודעים באופן אינסטקטיבי לסכנה שבהם, ישנם מקרים רבים שבהם אדם שותה חומרים אלו למרות זאת. הnerv הנפוץ ביותר, שנעשה נפוץ במיוחד בתקופת החגים והנקיונות המלווים אותם, הוא ילד קטן וסקרן שהצליח להגיע לחומר מסוכן בביתו והחליט לשתות אותו. מקרה נפוץ אחר הוא אנשים מבוגרים יותר שמודעים לסכנה שבחומרים אלו, אך מחליטים לשתותם בכל זאת מתוך רצון לפגוע בעצמם.

אז מהם חומרים מסוכנים אלו? מה הם עושים לגוף בעת מגע איתו? ואיך ניתן לסייע לילדים ולמבוגרים שנפגעו מחומרים אלו?

חומרים קאוסטיים

תחת משפחה זו קיימים כימיקלים רבים ונפוצים ובעיקר חומצות ובסיסים חזקים. דוגמאות נפוצות הן אקונומיקה (בד"כ מהווה בסיס חזק), פותחי סתימות (חומצות חזקות), חומרי ניקוי לתנורים ולגריל, נוזלי סוללות, מסירי חלודה ועוד.

הנזק העיקרי שנגרם מחומרים אלו הוא כוויה כימית לאזור הישיר שבא במגע עם החומר. במקרה והחומר הוא בעל טעם (מרבית החומצות החזקות), רפלקסים בלוע יכולים למנוע את הבליעה ולהוביל ליריקה של החומר. במקרה כזה יהיו כוויות קשות בפנים ובלוע, כאשר הסכנה העיקרית בטווח הזמן המיידי הוא סיכון של נתיב האוויר של המטופל.

כאשר החומר הקאוסטי נבלע ומגיע למערכת העיכול, הנזק הפוטנציאלי גדול יותר. כוויות בוושט ובקיבה הן הנזק העיקרי, אך חלק מהחומרים הם נדיפים ועלולים לשחרר גזים רעילים שיובילו לפגיעה בריאות ובשאר מערכת הנשימה. במערכת העיכול, הכוויות עלולות לגרום לנמק ומוות של חלקים מהלוע, הוושט או הקיבה, ולגרום לחור (פרפורציה) ולהישפכות של חומרים ממערכת העיכול לחלל הגוף. במקרה ובמקום חור נוצרת בצקת באזור הכוויה, עלולה להתפתח היצרות של הוושט וחסימה שלו, ופגיעה לטווח ארוך ביכולת של הפצוע לאכול מוצקים.

ילדים ומבוגרים שבלעו חומר קאוסטי יראו סימנים כגון הקאות (רגילות או דמיות), ריור מוגבר, כאבים בעת בליעה או נשימה, חוסר רצון לאכול או לשתות, סטרידור (נשימה רועשת עם קול ייחודי), וכוויות באזור הפנים או הלוע. חשוב לדעת שגם כאשר לא רואים כוויות או סימנים חיצוניים, עדיין יתכנו כוויות פנימיות משמעותיות וסכנה מיידית.

מבחינת הטיפול בפצוע מסוג זה חשוב בעיקר לזהות את הפגיעה ואת הגורם לה כדי שיהיה ניתן לדווח לרופא בחדר המיון מה החומר המזיק, ולפנות את הפצוע לבית חולים בהקדם האפשרי. בבית החולים ניתן לבצע

אנדוסקופיה (הסתכלות עמוק לתוך מערכת העיכול עם מצלמה המותקנת על צינור) ולהעריך את מידת הנזק, ובמידת הצורך לתקן אותו ניתוחית. יש לפנות מהר את המטופל ואסור לגרום לו להקיא. הקאה תחשוף את הוושט והלוע לחומר פעם נוספת ותוביל לגל שני של כוויות, ובמקרים מסויימים חלק מהחומר העולה עלול לעבור אספירציה ולהגיע גם למערכת הנשימה.

דלקים ונפט

נפט, טרפנטין, נפתלין ודלקים שייכים למשפחת החומרים הפחמימנים (Hydrocarbons) ומהווים משפחה שונה של רעלים. חומרים אלו פוגעים בגוף בשני מנגנונים – פגיעה כללית עקב חדירה למערכת הדם, ופגיעה נשימתית.

הפגיעה הנשימתית היא המסוכנת ביותר. מרבית הדלקים נדיפים יחסית ונפח של כמה עשרות מ"ל (נפח של בליעה בודדת ממוצעת של מבוגר) מספיקה בשביל לשחרר מספיק אדי דלק ליצירת נזק ריאתי. כאשר האדים מגיעים לריאות הם גורמים לדלקת ריאות כימית (פנאומוניטיס). חולים אלו יופיעו עם סימנים כגון שיעול, קשיי נשימה, קולות נשימה לא תקינים, ואף חום. בהמשך עלול להתפתח תפליט ריאתי (הצטברות נוזלים בחלל החזה מחוץ לריאות) או נזק אנטומי לריאה שיפריע לתפקודה בטווח הרחוק.

מעבר לשאיפת האדים, חומרים אלו עלולים להיספג למערכת הדם ולגרום לנזק מערכתי. האיברים העיקריים שרגישים להם הם הכבד, הלב והמוח, והתפקוד של כל אחד מהם עלול להיפגע. הפגיעה יכולה להיות ישירה, בגלל חוסר בחמצן (עקב דלקת הריאות), או בגלל שהדלקים משפיעים על מאזן החומצה-בסיס בדם ומפריעים לתפקוד חלבוני הגוף.

הטיפול בפגיעות עקב חומרים אלו הוא פינוי מהיר לבית החולים, שם ינסו לפנות את החומרים מגוף המטופל ולתמוך במערכות גופו עד שיתאושש. אסור בשום אופן לנסות למהול חומרים אלו או לעודד הקאה. פעולות אלו יובילו רק לחזרה של החומרים מהקיבה אל הלוע ולשאיפת אדים רעילים נוספים.