" אני מתביישת", אמרה הקשישה בת ה80 ומשהו למאיר ביטון ומני וינפלד, שחילצו אותה מהממד בביתה בכפר עזה, לאחר 36 שעות שבהן שהתה שם היא, בעלה וכלתה (שנרצחה, תכף תשמעו איך), בלי אוכל ועם מעט מאד מים.
"מתביישת במה שחשבתי ואמרתי על חרדים משתמטים כל השנים. והנה אתם באים, ככה עם הפאות והזקן, כמו מלאכים להציל אותנו. "
הגברת, ניצולת שואה, ובעלה וכלתם התבצרו מ6 בבוקר בממד ביתם. מחבלים נכנסו וירו דרך דלת הממד, הקליע פגע בכלה שנפלה מיד בתוך שלולית של דם, ושני המבוגרים ישבו שם רועדים מחכים למותם, שמשום מה בושש להגיע. בדיעבד הסתבר שאחד הקליעים "תקע" את הלשונית של דלת הממד, והמחבלים לא הצליחו לפתוח אותה.
הקשישים נותרו עם כלתם, מתבוססת בדמה. מתבוססים בדמה. שעות! עד שהגיעו לפנות אותן לבית חולים, מי? שני מלאכים בכתום.
לא חיילים. לא צלב אדום. לא מגן דוד בשום צבע.
לא.
רק שני דוסים כתומים, בודקים וחובשים, מלטפים ומדובבים, מאכילים ומשקים בעדינות ובאהבה ובחמלה אין סופית. "הלוואי והייתי צעירה יותר ומדברת אחרת כל השנים האלו", אמרה האישה.
והאיש, הוא לא ממש דיבר כלום. בעיניים מלאות טראומה אינסופית, הביט בהם ודמע.
*********
"אני מעריץ אתכם", אמר החייל, ילד אחוז בעת, שלא חדל לגרד את עינו הפצועה ולהכות את עצמו כשנכנס לאמבולנס של מאיר ומני, ושמע אותם מדברים אליו את הדברים שהיה כל כך צריך לשמוע (ושבמבט לאחור הם מודים, שאין להם מושג מאיפה הגיעו להם לפה) : " אתה חייל!!! יש לך שליחות!!. אתה לא יכול להתפרק. אתה גיבור ישראל. אנחנו אתך. העם אתך. תהיה חזק. אוהבים אותך"….
"אם לא התמיכה שלכם, ברגעים הקריטיים, אלף פסיכיאטרים לא היו עוזרים לי בהמשך".
מתנדבי איחוד הצלה יקרים, חרדים וחילוניים, נשים וגברים, שהצילו והצילו והצילו, ומנעו עוד ועוד מוות של גוף ונפש!
היום כבר כל עמישראל יודע שהייתם שם כמעט לבד, מסכנים חיים, תחת אש, כי פשוט אתם לא יודעים לעשות משהו אחר.
ושוב. מצדיעים לכם.
