אלרגיה ואי סבילות לחלב ומוצריו

מוצרי החלב בצורותיהן השונות משמשות כאבן בסיס ברכיבי התזונה שלנו אם זה משקאות חלב, מאכלי חלב, גבינות קשות או רכות, עם ריכוז שומן כזה או אחר ועם כמות לקטוז דלה או עשירה. בעוד שרוב האוכלוסייה יכולים ליהנות ממאכלי החלב

ישנו חלק קטן מהאוכלוסייה שנאסר עליהם לצרוך מוצרי חלב – הקבוצה הראשונה הם "האלרגיים ללקטוז" אשר עלולים לפתח אלרגיה קשה עד למצב של אנפילקסיס כתוצאה מחשיפה לחלב או לרכיביו. הקבוצה השנייה הם אלו הסובלים מ: "אי סבילות ללקטוז" שמסיבות שונות שתכף נציג – גופם מגיב בצורה לא טובה לצריכת מוצרי חלב שונים. בשני סוגי האוכלוסיות יתכן ונמצא סימנים וסימפטומים דומים – אך חשוב שנדע מה מסוכן יותר וכיצד מזהים?

למידע נוסף על אלרגיה – לחץ כאן

לקטוז

המכונה גם סוכר החלב, הוא דו סוכר המורכב מהסוכרים גלוקוז (סוכר פשוט, הפחמימה הנפוצה ביותר) וגלקטוז (סוכר פשוט המצוי בעיקר בפירות, חלב מסטיקים ועוד). גוף האדם מתקשה לפרק את מולקולת הלקטוז שכאמור מורכבת משתי יחידות של סוכרים אחרים, ועל כן מצוי בגופנו אנזים המכונה לקטז (לא לקטוז) שתפקידו להפריד את שני הסוכרים המחוברים יחד גלוקוז וגלקטוז לשני יחידות נפרדות אותן מערכת העיכול כן מסוגלת לספוג בצורה טובה ולנצל אותם לצורך יצירת אנרגיה.

אצל חלק מהאוכלוסיות ייצור האנזים בגוף יורד באופן משמעותי לאחר תקופת הינקות גם אצל בע"ח היונקים וגם בבני האדם (כי כבר לא יונקים / לא צורכים חלב).

אולם ישנם אוכלוסיות שלמות שעדיין גופם ממשיך לייצר את האנזים לתקופות ארוכות יותר למרות שאינם יונקים.

חשוב לזכור שלמרות זאת חלב ומוצריו הם מקור לסידן, והם כוללים ויטמין D. הם גם מקור לעוד חומרי מזון אחרים כמו אשלגן ומגנזיום, ולהם השפעות על בריאות העצם.

אי סבילות ללקטוז ואלרגיה לחלבון חלב הן שתי תגובות שונות מהותית זו מזו.

לכל אחת מהן סיבות, שכיחות ומאפיינים משלה:

אי סבילות ללקטוז:

אי סבילות ללקטוז היא אי יכולת של הגוף לעכל את הסוכר לקטוז שנמצא בכל מוצרי החלב בשל חסר באנזים העיכול לקטז המפרק את הסוכר.

תסמונת המתאפיינת בשלשול, כאבי בטן, גזים ו/או נפיחות הבטן בעקבות צריכת לקטוז.

כאשר הלקטוז אינו מתפרק במעי הדק (בגלל חסר בלקטז) הוא מגיע למעי הגס ושם עובר פירוק על ידי חיידקי המעיים – וזה גורם לגזים, כאבי בטן ועוויתות.

החסר באנזים לקטז יכול להיות על רקע גנטי והוא הגורם השכיח ביותר לאי-סבילות ללקטוז כך שבאופן נורמלי קיימת ירידה הדרגתית בפעילות האנזים עם העלייה בגיל (נפוץ יותר אצל יהודים אשכנזים).

דרך נוספת למחסור בלקטז מופיעה כתוצאה מפגיעה ברקמת המעי, הנגרמת במקרים של דלקת מעי חריפה, שלשולים ממושכים, שגשוג יתר של חיידקים במעי הדק, כימותרפיה ועוד.

רק במקרים חמורים וממושכים יש לפגיעה זו משמעות קלינית.

הגורם למחסור זה בלקטז עשוי להתרחש בכל גיל, אך שכיח יותר בילדים – מה שיכול להסביר את הופעת הרגישות בזמן מחלה בילדים.

האבחנה של אי סבילות ללקטוז הנה בד"כ אבחנה קלינית כלומר העלמות הסימפטומים לאחר הימנעות מלקטוז לזמן מה.

בגלל שמוצרי החלב מהווים מרכיב תזונתי חשוב שיש בכוחו לשפר את כלל התזונה הבריאות והם מהווים מקור מצוין לסידן, לחלבון איכותי ולרכיבי תזונה נוספים החיוניים לבריאות.

אנשים הלוקים ב "אי סבילות ללקטוז" עלולים לסבול מחוסרים באותם מרכיבים.

חשוב לזכור שישנם מס' דרכים לצרוך חלב למרות האי סבילות (לאחר בדיקת רופא והתאמת אסטרטגיה נכונה) כמו אכילת מוצרי חלב כמות נמוכה יחסית של לקטוז, אכילת מוצרי חלב בכמות קטנה במשך היום, או שימוש בתוספת לקטז לפני אכילת מוצרי החלב.

לעומת זאת אלרגיה לחלבון חלב היא תגובה אימונולוגית (חיסונית) לאחד או יותר מחלבוני החלב (ולאו דווקא ללקטוז).

היא מופיעה אצל 2%-‏6% מהילדים בשנות הינקות והילדות המוקדמות, ולרוב חולפת עד גיל חמש שנים.

שכיחות האלרגיה לחלבון חלב במבוגרים היא 0.5%-0.1% בלבד.

במצב של אלרגיה לחלבון חלב אסור לסובל מהאלרגיה לצרוך חלב ומוצריו בכלל והוא עלול להימצא בסכנת חיים במידה ונחשף לחלב או מוצריו.

סיפור מקרה (לדוגמא):

שלומי, בן 10 מצפון הארץ שבמהלך פעילות חברתית בבית הספר אכל 2 משולשי פיצה, מס' דקות לאחר מכן החלו שלשולים בחילות והקאות קשות. הילד מרגיש חלש ומעט חיוור, הילד יודע לספר שאסור לו גבינה. מדדים: הכרה מלאה, נשימה – 14 בדקה, סטורציה – 98% באוויר חדר, דופק – 110, ל"ד – 110/60, כאבים VAS 5 מפושטים בבטן.

אנמנזה:

כמו בכל מקרה, האפשרות שלנו ככוננים להבין ממה סובל המטופל שלנו, ולנסות לעשות את ההבדל בין אי סבילות ללקטוז, לבין אלרגיה לחלבון החלב זה האנמנזה על הרקע הרפואי של תגובת הרגישות (כמובן …לא על חשבון טיפול מציל חיים).

המטרה של האנמנזה במקרה הזה היא לברר מה עבר על הנפגע טרם הגיענו והאם צפויה הדרדרות נוספת במצבו. כלומר האם הילד מהסיפור הקודם עלול להידרדר למצב מסכן חיים? או שמה זאת התגובה הרגילה שלו – אם לא נשאל לא נדע.

לדוגמא:

מה קורה אם אתה נחשף לחלב?

אם התשובות מתארות אשפוז בבית חולים, מתן חמצן, מתן זריקות לשריר, מתן אינהלציות, או נוזלים בכמות גבוה כל זה יכול לכוון לאלרגיה משמעותית ואולי אפילו לתגובה אנפילקטית.

כאשר שלומי יתאר לנו את המצב הזה בהמשך לסיפור על כמות החלב שהוא אכל נוכל להבין שהפעילות במערכת העיכול שלו כרגע זה רק הפתיח לקראת התקף אנפילקטי שהוא עלול להגיע אליו. 

לעומת זאת אם התשובות של שלומי היו מתארות שלשול ממושך על פני מספר שעות, מלווה בכאבי בטן חולשה, בחילות וכ"ו לאחר אכילת מוצרי חלב – היינו מבנים שזה המצב הרגיל ואין משהו חריג מבדרך כלל, פה נצטרך להבין ולברר מה הסיבה שעכשיו הוזמן אמבולנס אם זו התגובה הרגילה והידועה?

הבדלים קליניים:

באי סבילות לחלב התגובות יהיו ממוקדות בעיקר למערכת העיכול ויכולים לכלול כאבי בטן גזים, ושלשולים.

בעוד שתגובה אנפילקטית יכולה להיות קשורה במערכת העיכול אבל סביר להניח שתהיה מהירה יותר מבחינת זמן הופעת הסימנים, וחומרתן.

ובנוסף לכך תהיה גם מעורבות של מערכת החיסון הכוללת נפיחות בשפתיים, נפיחות בלשון (אנגיואדמה), פריחה וגרד, קוצר נשימה, צפצופים בנשימה, ירידה בלחץ דם ועוד

טיפול אי סבילות לחלב:

לא דורשת טיפול ספציפי אלא טיפול תומך בלבד / טיפול סימפטומטי תוך כדי אנמנזה למצבו של החולה מדוע קרא לעזרה ומה שונה מתגובות קודמות.

טיפול תומך הכוונה – מתן נוזלים אם לחץ הדם יורד, ברמת ה ALS טיפול נוגד בחילות והקאות. ובעצם לסייע לחולה במה שמפריע לו.

הערכה ראשונית במקרה של אלרגיה לחלבון חלב:

בהתקף אנפילקטי הצורך בטיפול הוא דחוף!

מתחילים בזיהוי מהיר של מצב מסכן חיים כלומר חיפוש (אקטיבי ..ממש לבקש לפתוח פה) של סימני נפיחות בשפתיים, לשון, צרידות (A), הערכה נשימתית מהירה הכוללת הערכת קצב, מאמץ, כיחלון פריפרי, צפצופים הנשמעים בנשימה (B) והערכה המודינמית הכוללת, צבע עור, לחות העור, מהירות ועוצמה של דופק רדיאלי.

התרשמות מפריחה ו/או גרד בחזה, בטן (C).

טיפול במקרה של התקף אנפילקטי לחלבון חלב

קודם כל להרחיק מהאלרגן מעורר ההתקף!

במידה וזוהו סימנים מסכני חיים להתקף אנפילקטי יש להשתמש במזרק אפיפן ע"פ הפרוטוקול.

מתן חמצן במקרה של מצוקה נשימתית, בנוסף התקפים אלו יכולים להופיע במערכות שונות כלומר, יתכן ותהיה השפעה דומיננטית יותר על מערכת הדם מאשר על מערכת הנשימה, ולכן במידת האפשר להשכיב ולהגביה רגליים זה יכול לסייע, פתיחת ווריד והרצה של נוזלים.

ובמקרה הכי גרוע ח"ו החייאה.

הידעת?

לרוב תגובה אלרגית / אנפילקטית נגרמת מחשיפה שניה והלאה.

אולם ישנם חומרים ותרופות שונות אשר יודעים לגרום לתגובות אלרגניות כבר מחשיפה ראשונה ואפילו למצב מסכן חיים – תגובות אלו מכונות "תגובה אנפילקטואידית" ההבדל הוא שהגורם המעורר זה לא הנוגדניםigE  ממערכת החיסון אלא החומר עצמו.

תופעות אלו רלוונטיות אלינו משום שאחד החומרים הגורמים לתופעה זה האספירין ולכן חשוב מאוד לוודא רגישות לפני המתן, אם כי לפעמים החולה לא ידע לענות, מחובתנו לעקוב לאחר מכן האם יש שינוי בהרגשה.

(תרופה נוספת הקשורה לצוותי ה ALS זה הפנטניל ממשפחת האופיואידים הסינטטיים שגם הוא גורם לתגובה אנאפילקטואידית)

תגובה אלרגית יכולה להיות מלווה בהקאות בחילות ופריחה על הבטן, אך חשוב לזכור לפני שמחליטים על מתן טיפול באדרנלין בעיקר בילדים, ישנם ילדים שבמהלך המאמץ להקאה מופיעה להם על הבטן מעין פריחה שזה בעצם דימומים ממש ממש קטנים תת עוריים שיכולים להדמות לפריחה האופיינית לאלרגיה.

ולכן במידה וזה לא מגרד, ולא נראה כמו פריחה של אלרגיה יש לברר באנמנזה עם בני המשפחה האם בדרך כלל כשהילד מקיא מופיעה פריחה שכזו – ולהתייחס לנתונים בעת מתן הטיפול.