לעתים רבות יוצא לנו לצאת למקרים של שימוש לרעה בסמים או תרופות, בדרכים שונות ומשונות אנשים רבים מכל קשת האוכלוסייה צורכים סמים, ולעתים מגיעים למצב מסכן חיים, או שהמשפחה והסובבים מזהים זאת כמצב מסכן חיים. מה הטיפול במצב שכזה? מה ההשפעה של הסמים על הגוף? ממה צריך להיזהר? ואיך מתקשרים עם מטופל שכזה?!

סמים – חומרים המשפיעים על המצב הנפשי, הם קרויים גם חומרים "פסיכו-אקטיביים". חומרים אלה מופיעים הן בתרופות והן במה שקרוי "סמי רחוב". כאשר חומר פסיכו-אקטיבי ניתן כתרופה הוא ניתן למטרות רפואיות ותחת פיקוח מקצועי, בעוד שאדם שצורך סם לא למטרות רפואיות עושה זאת בכוונה לשנות את התחושה, תודעה, הכרה, לעתים להעצים את התחושות והרגשות, ולעתים להרגשת רוגע ושלווה.

החלוקה המקובלת של סוגי הסמים והחומרים הפסיכו – אקטיביים מבוססת על השפעותיהם של החומרים על המשתמש, ישנם ארבע קבוצות עיקריות:

1. סמים המדכאים את פעילות מערכת העצבים המרכזית ובהם אלכוהול, תרופות שינה ותרופות מרגיעות.
2. סמי הזיה (הלוצינוגניים) ובהם אל-אס-די, מסקאלין (קקטוסים), פסילוסיבין (פטריות הזיה), דטורה ודומיהם ואף סמי קנבוס (חשיש ומריחואנה). בשל השימוש הנפוץ בחשיש ובמריחואנה מתוארים סמים אלה בנפרד מסמי ההזיה האחרים.
3. סמים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית, בהם אמפטמינים, ספידים, פופרס (סוג של חומרים נדיפים), קוקאין וקראק, אקסטזי וכן קפאין וניקוטין.
4. חומרים משככי כאבים, הקרויים גם נרקוטיים, בהם אופיום, הרואין, קוק פרסי וחומרים נרקוטיים סינטטיים, כגון מתדון (אדולן).

ישנם מספר צורות לצריכת סמים כגון: הזרקות לרקמות השונות בגוף, בליעה בכדורים או במזון, עישון, שאיפה, חיכוך של החומר על החניכיים, בצורת מדבקות על העור, ועוד…מכאן אנו מבינים שמצבי החירום במטופל שנטל סמים יכולים להשתנות בהתאם לסוג הסמים ולצורת השימוש.
אז איך סמים משפיעים על האדם? נוירוטרנסמיטורים – מוליכים עצביים הם חומרים המופרשים מתאי העצב במוח אחד אל השני במעין שרשרת ובכך מעבירים מסר מתא לתא, צורת העברת המסר מתבצעת ע"י העברת אותם החומרים במוח. הנוירוטרנסמיטורים מופרשים מתא עצב אחד לאחר וכן הלאה מפעילים אזורים שונים במוח.
הנוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) דופמין מפעיל במוח את המנגנון המוטורי והמנגנון הרגשי, והכל במינונים מאוד מדוייקים מאוד כך שחסר בדופמין יגרום להפרעה בתנועה – במוטוריקה, למחלת הפרקינסון, ובחסר משמעותי יותר אף לשיתוק שרירים ואפילו למוות (כגון שיתוק שרירי הנשימה). ואילו עודף של דופמין במוח יגרום לעוררות ייתר של המנגנון הרגשי עד להזיות של מראות וקולות שונים.
נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) נוסף זה הסרוטונין שעלייה בכמות שלו במוח גורמת לתחושת ערנות, מצב רוח מרומם, הנאה, חשיבה ועוד.

נוירוטרנסמיטור (מוליך עצבי) נוסף זה GABA שעלייה בכמות שלו במוח גורמת לתחושת של הירדמות, עייפות וכבדות.
ישנם עוד נוירוטרנסימטורים רבים המבצעים פעולות שונות במוח, חלק מהתרופות הפסיכיאטריות או נוגדות הפרכוסים עובדות בדומה לסמים על מנת לדכא אזורים שונים במוח בהתאם לצורך. צרכני הסמים מפעילים או מדכאים אזורים שונים במוח באמצעות סמים שונים הגורמים לשינויים באותם מוליכים עצביים נוירוטרנסימטורים, כמו למשל: הקוקאין והאמפטמינים הם סמים ממריצים הגורמים לעליה בכמות הקטכולמינים (נוראדרנלין ודופמין) במוח ולכן גם גורמים לעוררות ייתר ממושכת וחזקה הרבה מעבר לרגיל. אקסטזי למשל גורם גם להמרצה וגם להנאה היות והוא גם מרבה את כמות הסרוטונין במוח. קטמין ו LSD הם סמים שמעלים את כמות הדופמין במוח וגורמים להזיות שמיעה והזיות ראיה, יש המדווחים גם על שיחות בקו יישיר עם א-לוקים. אלכוהול גורם לריבוי של הנוירוטרנסימטור GABA ולכן גורם לשינה עמוקה בהתאם לכמות.
מצבי חירום רפואיים יכולים להופיע אצל צרכן הסמים בכמה מנגנונים:

1. פגיעה כתוצאה מהשפעת השימוש עצמו או מתופעות הלוואי של החומר: כאשר בראש ובראשונה מופיעים הסמים המדכאים שגורמים לירידה ברמת ההכרה ולאיום משמעותי בנתיב האוויר (A), סמים שונים בעיקר ממשפחת האופייטים (מורפיום, פנטניל, הרואין וכו) יודעים גם לדכא את מערכת הנשימה ולגרום להאטה משמעותית בקצב ועומק הנשימה עד למצב מסכן חיים (B), בנוסף ישנם סמים שעלולים לגרום להאצה של קצב הלב, עלולים לגרום להפרעות קצב מהירות (טכיאריתמיות) עד למצב מסכן חיים, לכאבים בחזה, ירידה בלחץ דם, ובמקרים נדירים גם לאוטם שריר הלב, ניתן לראות אצל צרכני הסמים גם סימנים של התייבשות כתוצאה מחוסר בשתייה או מהזעת ייתר (C). צרכני סמים רבים עלולים להגיע למצב של פרכוסים כתוצאה ממינון ייתר, לחסכים והפרעות נוירולוגיות שונות, ובחלק מהסמים גם לתחושה של שובע ועליונות ולירידה ברעב עד למצב של היפוגליקמיה (D).
2. פגיעה כתוצאה מאופן השימוש והצריכה אם זה הזרקה, עישון: צרכני סמים עלולים להיפגע מדרך הצריכה ולאו דווקא מהחומר עצמו, כגון דלקות וזיהומים שונים באזור ההזרקה, לעיתי מזריקי סמים עדיין מתביישים ביחס למעמדם בחברה בזה שהם מזריקים סמים ועל כן מנסים למצוא אתרים נסתרים לביצוע ההזרקה כמו בכפות הרגלים, במפשעה, בירכיים ועוד כל מיני מקומות שונים ונסתרים, כך שגם אם אנחנו לא רואים סימני הזרקה בידיים ובמקומות "המסורתיים" עדיין זה לא שולל את השימוש בסמים. בנוסף שימוש ממשוך בסמים עלול לגרום לתת תזונה משמעותית עד למצבים של אנמיה קשה. בנוסף לעתים צרכני סמים משתפים בניהם מזרקים מחטים וכלים נוספים שעלולים להעביר בניהם מחלות שונות כמו צהבת / דלקת כבד נגיפית (A,B,C) איידס HIV ועוד. ועל כן עלינו להיזהר ולהקפיד יותר שהסביבה שלנו אכן בטוחה, ובמיוחד כאשר אנו נצרכים לפתוח ווריד להיזהר יותר ויותר על מנת לא להיפגע.
4. תופעות לוואי הנגרמות מחוסר בסם, כגון תופעות גמילה תופעות גמילה: תסמונת גמילה המכונה גם בשם "קריז", הוא מצב המופיע כאשר האדם המכור אינו מקבל את מנת הסם שלו, או כאשר הוא מנסה להיגמל מן הסם שצרך. כאשר האדם נמצא במצב של "קריז", גופו מסמן לו שהוא זקוק למנת הסם. ללא מנת הסם, מצבו הגופני של המכור קשה ביותר, אך ברגע שיקבל את מנת הסם – יחלפו הסימנים השליליים והתופעות הגופניות הקשות כלא היו. המנגנון של הופעת הסימנים תלוי לעתים ברצפטורים לאותו החומר, לצורך הדוגמא: אדם שנטל סמים מדכאים ממשפחת האופייטים (מורפיום) עם הזמן וככל שהשימוש נמשך גופו מפתח רצפטורים שיקלטו את הגירוי / את החומר ויגרמו להשפעה על המוח, עלייה בייצור הרצפטורים גורם לצורך בכמות גבוהה יותר בזמן השימוש כלומר אם בעבר היה צורך במנה אחת, היום יש צורך ב 2 מנות על מנת להגיע לאותה ההשפעה בדיוק. בעת הפסקת השימוש א"כ ישנם המון רצפטורים (פי 2 או 3 ויותר) שלא מקבלים את מבוקשם והם מייצרים תגובה הפוכה ממה שהם אמורים לעשות לו קיבלו את הסם. ולכן ניתן לראות: הזיות, רעידות בגוף, פרכוסים, עלייה בלחץ הדם, עלייה בקצב הלב, עלייה בחום הגוף, הפרעות שינה, דיכאון, הרחבת אישונים,  כאבי שרירים, הקאות ושלשולים ועוד כאשר כל סם וסם מייחד לו את תופעות הלוואי ההפוכות ממה שהוא גורם – לדוגמה אם אופייטים גורמים להאטה בתנועת המעיים ולעצירות קשה הרי שבתסמונת הגמילה מאופייטים נראה שלשולים.

לסיכום – עד עכשיו עמדנו על ההשפעות הכלליות והסכנות הבסיסיות של ה ABC במטופלים המשתמשים בסמים, מטופלים אלו זכאים לטיפול כמו כל אדם ללא דעות קדומות וסטיגמות, בנוסף צרכני הסמים יכולים להיות אנשים מכובדים ולאו דווקא אותו אדם שזרוק בקרן הרחוב – זה שאנחנו מכירים כל הזמן, כך שכדאי תמיד לחשוב ולהכניס את העניין לאנמנזה (לוודא זה נעשה בצורה אישית, מכבדת ולא שופטת) ולהתייחס לבעיות המסכנות חיים.

בחלק הקודם העלנו את סוגיית הטיפול במשתמשי הסמים השונים מבלי להדגיש את הסכנות הספציפיות ומהות כל אחד מהסמים. האם כל משתמשי הסמים יסבלו מאותן תופעות ואותן הפגיעות? מה המשמעות של כל סם? איזה סמים סביר להניח שנמצא ברחוב? ואילו נמצא במסיבה של עשירים? במאמר זה נדון בתשובות לשאלות אלו. אז כאמור ישנם 4 סוגים מרכזיים של משפחות סמים:
סמים המדכאים את פעילות מערכת העצבים המרכזית:

• אלכוהול או התמצית שזה האתנול, חומר זה גורם לשחרור מחסומים פיזיים ופסיכולוגיים ומאפשרים "למשתמש" לעשות דברים שלא היה מעז לעשות ללא השפעת החומר. אלכוהול מדורג במקום הראשון כחומר הפסיכו אקטיבי שגורם להכי הרבה מקרי מוות אם זה בתאונות דרכים, אלימות ועוד. האלכוהול נספג בחלקו עוד בקיבה והוא גורם לתחושת אופוריה כללית. קצב הפינוי של האלכוהול מהגוף עומד על כ 15 גרם לשעה (בכבד בריא) כך שריכוז וכמות האלכוהול תופסת מקום נכבד במשך וחומרת ההשפעה, בנוסף אלכוהול מפונה בזיעה בשתן וגם דרך אדים ממערכת הנשימה. חשוב לנו להיזהר מאוד בבדיקה וטיפול באדם שיכור משום שאחד הפגיעות של האלכוהול זה בעוצמת הרגשות, ניתן לאמר שאלכוהול מעצים רגשות כך שאם הנפגע אוהב מישהו אז תחת אלכוהול הוא ממש אוהב אותו ולהפך – ומה קורה כשאדם שיכור מבין ש: "מדברים עליו, מרכלים עליו, מזלזלים בכבודו" הוא ממש נפגע עם כל המשמעות של הדברים ולעתים כפי שניתן לראות זה מגיע עד למצב של אלימות קשה (נצפה למס' דקירות ע"י אדם שתוי מאשר אדם לא שתוי). אז קודם כל בטיחות. מלבד זאת ובהמשך לטיפול התומך ב ABC אלכוהול במנגנונים שונים יודע להוריד את רמות הסוכר וייתכן שלמרות שהשפעת האלכוהול פגה המטופל עדיין מחוסר הכרה בגלל ההיפוגליקמיה.

• תרופות שינה והרגעה – מינון ייתר של תרופות שינה והרגעה עלולות לגרום לשינה עמוקה עד למצב המדומה לחוסר הכרה, עם איום משמעותי על נתיב האוויר בגלל צניחת בסיס הלשון (הטיית לראש לאחור), לעתים ירידה בטונוס השרירים הגורמת לאיום על נתיב האוויר עלולה לגרום גם לירידה בסטורציה בגלל החסימה של נתיב האוויר, ובגלל הירידה בקצב הנשימות. בעיה נוספת שכדאי להכיר זה שתרופות שינה והרגעה עלולות להוריד לחצי דם (גם לא במינון ייתר) וזה בסדר כשקשיש שלוקח כדור שינה והולך לישון של"ד שלו ירד מעט כל עוד הוא שוכב במיטה וישן. הבעיה היא במינון ייתר שאז ישנה ירידה משמעותית בלחצי דם מבחינתנו – השכבה (או למנוע מהחולה לעמוד או ללכת במידה והוא עדיין ער) הגבהה של הרגלים, ומתן נוזלים במידת הצורך.

סמי הזיה המשפיעים ומפעילים את מערכת העצבים המרכזית: סמים הלוצינוגנים – סמים שגורמים לחולה לחוויה חושית שלא קיימת בעיקר תחושות שמיעה וראייה כלומר יתכן ומשתמש תחת השפעת הסמים (כמו LSD, פטריות הזיה, מריחואנה, קנאביס, ועוד)

• LSD – הבעיה המרכזית עם ה LSD זה שלא ניתן לחזות מהי השפעת הסם מאחר והיא משתנה בין אדם לאדם ובין מנה למנה. באופן כללי נוצר איבוד קשר עם המציאות שיכולה להוביל את האדם למעשים לא הגיוניים. אחת מהשפעות הסם זה מיזוג של החושים, לדוג', ניתן לראות צלילים ולשמוע צבעים שלא קיימים, תופעה נוספת פלאשבק כלומר לאחר מספר שנים תחזור השפעת הסם ללא נטילה נוספת של הסם. תכונה נוספת של הסם – "האנשה" החולה מתחיל לדמיין ולחוות ממש שחפצים דוממים הופכים להיות כאילו אנשים (מכאן השם האנשה) מצב זה עלול לגרום לחרדות קשות, לבריחה ולחששות. "טריפ" של LSD נמשך 8 עד 12 שעות, תלוי במינון. ההשפעה מתחילה בדרך כלל בתוך 30 עד 90 דקות לאחר הנטילה, אולם במצבים מסוימים ההשפעה עשויה להתחיל תוך דקות בודדות. הLSD גורם לערנות, הרחבת אישונים, הפחתת תיאבון צמרמורות, עלייה בקצב הלב, תחושה של "זרמי חשמל" חזקים בכל הגוף, הידוק לסתות, זיעה, ייצור רוק, נדודי שינה, רפלקסים מוגברים, חוסר תחושה, רעד בקצות הידיים, חולשה, בחילות, סכנות פיזיולוגיות יכולות להתבטא בהתייבשות (צעיר שלקח בצהרי היום באמצע מסיבה אי שם במדבר והוא בהתקף סביר להניח שהוא לא ישתה ויאכל בנוסף להזעה ולריור ולנשימות המהירות – סביר להניח שהוא גם יתייבש). סיכון נוסף יותר פסיכולוגי ובטיחותי עבורנו זה שהחולה נמצא בהפרעה קשה למודעות ולהבנה כללית של הסביבה, יתכן והוא יחשוב שאנחנו מאיימים עליו או רוצים לפגוע בו, החולה יכול לחשוב שהוא עצמו התשנה או הסביבה וכרגע יש לו כוחות ויכולת לעשות כל מיני דברים מוזרים ומסוכנים (הוא בטוח שהוא ציפור והוא יכול לעופף מקומה שלישית) – זהירות ובטיחות אישית תחילה ולוודא שהחולה לא מסכן אותו. כדאי לדעת שסמים מסוג זה יכולים לעורר התקפים פסיכוטיים קשים, הפרעות בתפיסת העצמי והסביבה לדוגמה החולה יכול לטעון שהוא מרגיש שיש לו 3 ידיים או שהוא מפחד שהשולחן ירביץ לו, לא מסבירים לו שהוא טועה – א. כי לא נצליח לשכנע אותו תחת ההתקף. ב. ההסבר שלנו יכול להכניס אותו לחרדה נוספת על כך שהסביבה לא מבינה אותו.

• מריחואנה: השימוש במריחואנה הוא בדרך כלל בעישון אך יכול להיות גם באכילה. החל כסם לאט נכנסת גם לשימוש רפואי, המקור הוא מצמח הקנאביס. החומר הפעיל הגורם לתחושת האופוריה נקרא THC, והוא פועל במוח על – רצפטורים קנבינואידים במוח. הסכנות בשימוש במריחואנה כוללות תחושת חרדה, עיוות תפיסה ומראות (נכון שהיום הוא בשימוש נרחב אבל הוא עדיין סם פסיכו אקטיבי) הגברת דופק והתקפי פאניקה. חשיפה לקנאביס בגיל צעיר מעלה את הסבירות לאבחון כחולה סכיזופרניה. השפעות המריחואנה על המוח – מריחואנה משנה את העברת האינפורמציה התחושתית אל המוח עם דגש על מרכזי הלמידה והזיכרון ולכן נראה העצמה של התחושות והרגשות.
• חשיש: ריכוז ומיצוי של הקנאביס, הוא גורם לאותן ההשפעות רק ברמה חזקה וחמורה יותר. ניתן לצרוך אותו בעישון בסיגריות או מקטרות, בלעיסה או בהמסה ואכילה.

סמים המעוררים וממריצים את פעילותה של מערכת העצבים המרכזית:

• קוקאין וקראק: קוקאין מופק מעלי שיח הקוקה הוא נחשב כסם ממריץ. הסם הנקי אינו ממכר פיזית אך ממכר בפן – הנפשי. שילוב של הרואין וקוקאין. נותן לנוטל תחושה כמו בלונה פארק, פעם למעלה ופעם למטה, ירידת דופק ושוב קפיצה משמעותית וכו'. שימוש ממושך למשך שנים עלול לגרום להרס מחיצת האף ודימום מהאף פגיעה בכלי דם ונמק של המחיצה. ישנה  אפשרות להוסיף סודה לשתייה ולייצר קראק שזה השומן של הקוקאין וזה גורם לעוררות גבוהה יותר  הקוקאין מעלה את הריכוז, ממריץ ומחדד אבל הוא גם ממכר נפשית. הוא גורם להגברה של המערכת הסימפתטית, כיווץ כלי דם, בהמשך בגלל הלחץ והמאמצים הממושכים תהיה עייפות קיצונית וירידה קשה במצב הרוח בגמר ההשפעה.  בנוסף, עלול להתפתח מצב של פרינצמטאל אנגינה- הסם גורם להתכווצות של העורקים הקורונרים, מה שיגרום לתחושה ולסימנים כמו של אוטם (עליות ST אופייניות באק"ג) אך לאחר פרק זמן קצר הספאזם – התכווצות העורקים חולפת והכאבים והאק"ג חוזר מצב תקין.

• אמפטמינים: פעם היה נקרא ספידים, גאת הוא קרוב משפחה של האמפטמינים, הוא סם ממכר, גם הוא גורם להגברה של המערכת הסימפתטית, כיווץ כלי דם, בהמשך בגלל הלחץ והמאמצים הממושכים תהיה עייפות קיצונית וירידה קשה במצב הרוח בגמר ההשפעה. האמפטמינים מתחיל לפעול במוח כחצי שעה לאחר לקיחתו, והאפקט שלו נמשך שעתיים עד ארבע שעות. האמפטמין בשנים האחרונות הפך שכיח גם בתור סם רחוב בשמות שונים כמו ספיד, קריסטל מת', אייס ועוד. תופעות הלוואי של הסם כוללות : תחושת חוסר מנוחה, התמכרות פסיכולוגית חריפה, דיכאון, הרגשה של חרקים הזוחלים מתחת לעור וגירודים עד זוב דם, אין אונות, הריסת מבנה השיניים והחניכיים כתוצאה מאופיו המאכל של המת'-אמפטמין ומהידוק לסתות או שחיקת השיניים. מצב זה ידוע גם כפה של משתמש מת'. טיקים, והתנהגות עצבנית.

• חומרים נדיפים ניטריטים: הם חומרים בצורת נוזל המאוכסנים בבקבוקים או אמפולות., כאשר פותחים אותם הם משמיעים קול ניפוץ ("פופ") ומכאן נגזר כינוים – "פופרס" – הפופרס גורם לאופוריה חזקה מאוד הנמשכת מס' שניות, אדי החומר מכילים ניטרטים שגורמים להרחבת כלי דם מוחיים ופגיעה בזרימת הדם למוח. גז נוסף שנמצא בשימוש בעיקר של בני נוער זה גז המזגנים פריאון גז חסר צבע וריח. בריכוזים גבוהים בעל ריח מתקתק. בריכוזים גבוהים חיקוי של פעילות ה- LSD .עלול לגרום לעיוותים בראיה ובשמיעה שעלולים להתבטא בהזיות ראיה ושמיעה. החומרים הנדיפים גורמים גם להרחבת כלי דם מוחיים ופגיעה בזרימת הדם למוח הם גורמים להורדת ההחזר הורידי, מורגשת תחושת סחרור עקב הקטנת נפח הדם המוזרם אל המוח.

• אקסטזי: שם רחוב לתרופה הנקראת MDMA . והוא ממריץ של מערכת העצבים המרכזית. תחילת השפעה 20-40 דק' לאחר הלקיחה והשפעתו נעה בין 4-6 שעות. החומר MDMA הוא חומר רעיל אשר משבש פעילות מערכות הגוף ומקצין מצבי רוח. האקסטזי מעורר מצבי אמפתיה, רוגע, שמחה, חמימות ותחושת גירוי ממגע. הסם עלול לגרום לכאבי שרירים, הפרעות בקצב הלב, יל"ד, הפרעות בשינה בתאבון ודיכאון. בנוסף, עלול להיווצר נזק משמעותי לכליות. אצל אנשים הנוטלים אקסטזי ישנה פגיעה במנגנון וויסות החום. בשל כך מזיעים ומאבדים נוזלים, במקביל לאיבוד הנוזלים איבוד – משמעותי של מלחים, דבר אשר יגרום תחושת צמא ולכן שתיית כמות מים גדולה מאוד. בשל כמות המים הגדולה דילול מלחים בגוף, המוח לא מקבל את שלו, ישנה הצטברות של מים בגוף עד למצב מסכן חיים.

חומרים משככי כאבים, הקרויים גם חומרים נרקוטיים:

• אופייטים בכלל: האופיאט הינו חומר כימי הממוצה מתוך צמח הפרג והוא משתייך למשפחה רחבה של חומרים – האופיואידים שכוללים גם חומרים סינטטיים או חצי סינטטיים. האפקטים המרכזיים של אופייטים הם שיכוך כאבים, תחושת אופוריה והפגת חרדות. במינון הנכון ניתן למצוא תופעות לוואי של דיכוי קל בנשימה, נמנום, עייפות, חולשה, חוסר תאבון, ועצירות קשה. במינון ייתר נראה העצמה של התופעות לוואי ותופעות נוספות כמו שקיעה במצב ההכרה (A), ירידה בקצב ובנפח הנשימה, הרעלת אופיואידים הרגישות של המוח לריכוז הפחמן הדו חמצני יורדת ולכן הדחף לבצע נשימות יורד אנו מקבלים פחות נשימות לדקה ונשימות בנפח נמוך מהרגיל (B), בנוסף ירידה בלחצי הדם ובדופק, ירידה בחום הגוף. הרעלה יכולה להתפתח מהסיבות שונות כגון: אדם שמשתמש באופיואידים מסיבות רפואיות ולקח מנה גדולה מדי, אדם שמשתמש באופיואידים (סינטטיים) למטרות הנאה ולצורך תחושת האופוריה, ניסיון לגרימת נזק עצמי או ניסיון אובדני בחולים פסיכיאטריים, פחד להיתפס על ידי רשויות החוק גורם להכנסת כמות גדולה של החומר בבת אחת אל הגוף. ניסיון הברחה של סמים ממקום למקום באמצעות בליעה של הסם כשהוא עטוף ופירוק של המעטפת במערכת העיכול. או שימוש במינון תרופתי לא נכון בעיקר בילדים. הטיפול המרכזי שלון אמור להתמקד בA – פתיחת נתיב אוויר לחולה עם הירידה ברמת ההכרה, ו B – סיוע נשימתי ע"י הצמדת מסכת האמבו או אפילו ע"י הנשמות ממש אם צריך (סיוע אקטיבי או סיוע פאסיבי).

• הרואין: שייך למשפחת האופיאטים ומיוצר מצמח הפרג. הוא חודר את המחסום דם מוח (BBB) בצורה הרבה יותר טובה משאר התרופות ולכן השפעותיו בולטות יותר השימוש בהרואין גורם לתחושה של עונג הנמשכת כדקה ומשתוות להנאה מינית.  בהמשך ישנו שלב של 'היי' שנמשך בין 4-6 שעות, מושרת תחושת נועם, רגיעה ומצב רוח מרומם. בשלב השלישי ולאחר הפסקת הסם- האדם ירצה מנה נוספת על מנת לחוות את אותה תחושה. ההשפעות ארוכות הטווח זה שימוש רצוף גורם לתלות נפשית ופיזית ובעצם להתמכרות. הגוף מפתח  סבילות לתרופה ועל מנת שיהיו השפעות מנטילת הסם יש צורך להגדיל את המינון. בזמן הגמילה- כאשר לא ניטלת מנה נוספת של הסם. יכול להופיע חום, רעד, כאבי שרירים. כעבור מס' שעות התחושה תגבר, יופיעו כאבים פיזיים. בטווח של 24-36 שעות ראשונות ההרגשה תגיע לשיאה ובמהלכה האדם יעשה ככל הניתן על מנת להשיג מנה נוספת של הסם. כעבור 48 שעות תופיע ירידה בתסמינים ולאחר 72 שעות תסמונת הגמילה תיפסק.

• מתדון / אדולן: משמש כתחליף סם עבור אותם אנשים אשר השתמשו בהרואין והם בתהליכי גמילה, מדובר בהרואין סינטטי אשר מיוצר בתנאי מעבדה ולא מצמח הפרג. הוא בטוח לשימוש בגלל ההשפעה הארוכה והלא ממכרת שלו.

סמים שונים:

• חגיגת: קפסולה המכילה אבקה לבנה שהחומר הפעיל הינו קתינון. חומר מקבוצת האלקלואידים אשר משפיעים על פעילות מערכת העצבים המרכזית וגורמים לעליה בדופק, בלחץ הדם , בקצב הנשימות. כמו"כ, עלול לגרום לשבץ מוחי או לבבי.

• סמי פיצוציות: נחשבים כסמים סינטטיים .דור חדש של סמים ותרכובות כימיות מסוכנות. מאפייני סמי הפיצוציות: מיוצרים במעבדות פיראטיות, ונמכרים בפיצוציות ובקיוסקים. שימוש בחומרים אלו עלול לגרום לפסיכוזות והתקפי חרדה. הטיפול הינו סימפטומטי

לסיכום: העבודה מול המטופל תחת השפעת הסמים יכולה להיות מאתגרת ומעניינת כאשר מבינים מה עובר עליו ומה הסכנות, הטיפול הוא תמיד צמוד ל ABC ולסיוע הסימפטומטי בהתאם למה שצריך, לא לשכוח לשמור על הבטיחות שלנו ושל המטופל בעיקר בסביבה המכילה מזרקים מחטים או ציוד חד שעלול לפגוע בנו, שימו לב להקפיד על התמגנות ראויה בכפפות ואם יש צורך אז גם מסכת פנים.