"מה??" דובי מייזל היה המום, "תאונת דרכים של עשרה רכבים בכביש 232? יום שבת, 6 בבוקר? איזה דיווח מוזר!"
הדיווח המוזר הגיע בנוסף להתראות בקשר על הסלמה בדרום.
התמונה עדיין לא הייתה מחוורת כל צרכה כששלח דובי את דויד קריספיל מפקד המבצעים למוקד, ותוך כדי שיחה מתברר לשניהם שמשהו יוצא דופן בהקפו, בכמותו ובאיכותו מתרחש בדרום.
*
סמנכ"ל המבצעים של איחוד הצלה, דובי מייזל, כבר ראה הכל בחיים. גם כפרמדיק וגם עם הרזומה שלו בניהול מערכות לרפואת חירום, ניהול אסונות ושגרת המבצעים באיחוד הצלה לאורך כל השנים כולל אר"נים למיניהם – אסון ורסאי, פיגועים במדרחוב, אוטובוסים שהתפוצצו ועוד (ועוד ועוד), לא הכינו אותו ולא היו דומים אפילו לא במעט, לדבר הנורא הזה.
"ההיקפים והעוצמה של הדבר הזה לא משתווים לשום אירוע שקרה פה במדינה מעולם", אומר דובי, "ההפתעה, הייאוש, ההלם והזעזוע. זה אירוע שיירשם בתולדות ההיסטוריה כנורא ביותר.
המספרים לא נתפסים.
מדובר על 22 יישובים – תא שטח עצום – ולמעלה מ 2000 מחבלים. מה שגרם למעל 1400 נרצחים ויותר מ 5000 נפגעים. מספרים היסטריים של נפגעים בתוך 48 שעות.
שלא לדבר בכלל על המחזות והדברים המפלצתיים שחוללו יצורים שהם לא חיות ולא בני אדם."
@ איך עבר עליך היום ההוא
"שבת שמחת תורה תשפ"ד הסומנה מלכתחילה כשבת מיוחדת בשבילנו – יום תאריך בר המצווה של הבן שלי, שלמד חצי שנה את קריאת הפרשה שלו!
התארחנו אצל הורי, ביישוב אפרת והיינו אחוזי התרגשות לקראת חגיגת האירועים.
6 וחצי בבוקר
מכשיר הקשר שלי מתחיל לדווח טילים ברחבי הארץ.
מייד אחרי ההודעה המוזרה של 10 רכבים בתאונת שרשרת ( כשבמבט לאחור מדובר על רכבים שהטרוריסטים ירו בהם), מודיעים לנו על רצף גדול של אירועי פח"ע באופקים, בשדרות בנתיבות, ובקיבוצים.
"מתחילה להצטייר פה תמונה הזויה" אומרים אני ודויד קריספיל זה לזה.
אנחנו מתחילים להזרים אמבולנסים לדרום בזמן קצר מאד ובמקביל – מתנדבים מתחילים לצאת.
בשעות האלו האירוע מתגלגל – המחבלים הגיעו לערים ולקיבוצים. אבל אנחנו לא יודעים בדיוק עדיין מה קורה.
הדיווחים הראשונים מגיעים מן הערים – פיצוצים בשדרות וכו. מתנדבים שלנו מדווחים על ירי חי
מתחילים לעוף אלינו סרטונים – של הטנדרים עם המחבלים וכו . משהו חריג ביותר מתרחש!
7:45
בבית הורי – אני ואשתי יושבים ומתלבטים מה עושים עם הילד?
אני בסוג של גל פתוח במוקד.
לאיחוד הצלה יש נהלים מסודרים מאד לזמנים כאלו. אני נותן הוראה לרחל צ'ובטה לפתוח את המרלו"ג ולארגן הוצאת ציוד מיגון וציוד רפואי לדרום.
באופקים – ליעד אוחנה, הפרמדיק שלנו יוצא עם מתנדבי אופקים ומתחיל לטפל בנפגעים קשים. אני מחליט להתחיל לפנות ברכבים פרטיים.
בינתיים הצוותים שלנו, שהגיעו מהמרכז ומהדרום מתמקמים בצומת חלץ – נקודה עורפית שאליה התחילו לפנות ברכבים פרטיים והתחילו לפנות לבתי חולים.
אנחנו מוציאים לשם משאית עם ציוד לוגיסטי ורפואי, והמקום הופך להיות נקודת מיון נפגעים – טריאג'.
עד מהרה הימ"מ והצבא מגיעים לשם ו"שופכים" אלינו את הנפגעים.
9:00
המתנדבים שלנו פועלים גם תחת אש בשדרות, כפר עזה, ועוד יישובים מהעוטף.
לאורך היום טיפלו ליעד והמתנדבים בעשרות נפגעים והרוגים – באוטו של ליעד פינו 3 פצועים קשים ופינו עוד הרבה ברכבים הפרטיים של המתנדבים.
10:00
הצבא מפזר את האנשים מבתי הכנסת בדרום ומתחיל בגיוס צו שמונה.
מה יהיה על בני היקר?
לקחתי ספר תורה מביכנ"ס לבית, כינסתי כמה גברים ובני קרא את הפרשיה שלו בתורה. לאחר הקריאה- שבעיצומה היתה גם אזעקה… אני נוסע למוקד בירושלים.
10:30
במוקד, המוקדנים מדווחים שהמתנדבים מספרים בקשר על מאות הרוגים ואלפי נפגעים שצריך לפנות. לגרוף ממש מהדרכים.
דיויד באדר בשטח מספר על 24 הרוגים רק בסביבתו.
אני מבקש שישלחו את בני לופס עם המשאית שיעמיס את הגופות של באדר לאבו כביר. והמשאית מגיעה אליו באיחור. כי תוך כדי , בדרך הוא אוסף 90 גופות!
הצוותים מתחילים לרוץ מאירוע לאירוע
חלק מצוותי הרפואה, לוחמים שלנו מבקשים תעזרו לנו! דברים איומים ונוראים מתרחשים בכפר עזה, בבארי ובעוד מלא יישובים.
אני מקבל החלטה לשלוח את שני המסוקים שלנו לפינוי פצועים קשים.
12:00
כל הרכבים שלנו נכנסים בגבורה שאין לתארה, ממש תחת אש.
הם מישירים מבט למחבלים. ותוך כדי שמירה על הכללים מצליחים להציל עוד ועוד אנשים.
אפשר לומר, שההחלטה להיכנס תחת אש ליישובים ולהוציא מסוקים הייתה אחת ההחלטות הקשות בחיים שלי.
12:30
נקודת השיא של היום: אלעד ורחל יושבים מולי ומנסים לשכנע אותי לא להיכנס לאזוריי האש
ואני אומר לעצמי ולהם – "זו החלטה כמעט בלתי אפשרית להגיד להם לא להיכנס! זה להילחם בדי אן איי הארגוני שלנו! כי אנחנו לא מסוגלים לשמוע זעקות עזרה ולא להיכנס.
הם מנסים לשכנע אותי שזה מסוכן ואני אומר להם אני מוכן להתמודד עם התוצאות! מדובר בהצלת חיים של המונים.
בראש שלי אני מריץ תסריטים עגומים איך אני הולך לנחם ולספר לנשים שלהן איזה גיבורים הם היו….
בסופו של דבר ברוך השם, מלאך עליון שמר על המתנדבים. אין לי שום הסבר אחר !!
הם לא ראו בעיניים!
בחירוף נפש, הצילו עשרות רבות ומאות אנשים.
מתוך 5122 נפגעים שפונו, אנחנו ,הצבא והאזרחים פינינו שני שליש.
מדובר בכשל לאומי מטורף בו דווקא הארגון שלנו הצליח להתעלות על עצמו.
