ריח הבשר הנצלה, העולה באש ונחרך, שרר בכל.

"בבקשה…" אמר הפצוע ליוסף חיים סיבוני, "בבקשה…"

אבל לא הצליח להגיד עוד מילה. הנשימות שלו היו כבדות והוא התערפל עד אובדן הכרה.
הבלגן, האש והעשן השחור, יישארו עם יוסף חיים, מתנדב איחוד הצלה, לנצח.

יוסף חיים סיבוני לא חושב שהוא יוכל להגיע לשום אירוע של 'על האש' בשנה הקרובה.
למעשה, גם כשהוא לא נמצא במקום שיש בו אש ועשן, גם אז, הריח לא מרפה ממנו. מענה אותו בזיכרונות של דם ואש שממלא את הנחיריים.

באותו טרום צהריים של שמחת תורה, כשהגיע לזירת האירוע: רחוב שדרות ויצמן בנתיבות שנפגע מטיל, שכבו הנפגעים – שלשה במספר, בחזית הבניין שקרס למחצה.
"הם היו שלשה דורות", משחזר יוסף חיים, "סבא, אבא ונכד.


הנכד כבר לא היה בחיים. הסבא היה במצב אנוש, והאב היה במצב קשה מאוד – אם כי חרוך כולו – מכף רגל ועד ראש – והוא ניסה נואשות להגיד לי משהו.
התקרבתי אליו ככל יכולתי, כדי להבין , אבל לא הצלחתי. זה היה מתסכל לא להבין מה הוא מבקש. בד בבד שמתי לו חמצן וחבשנו לו את הרגל לפני הפינוי לבית חולים.
פינינו אותו לבית חולים. גופות – לא היה זמן לפנות באותו רגע. פצועים שעדיין יש להם סיכוי המתינו לנו, לטיפול, שמסתבר שרק אנחנו , מתנדבי איחוד הצלה, הענקנו באותן שעות איומות!
חזרנו לצומת שובה, הקרובה לבארי, שם פתח איחוד הצלה טריאז' שדה ועבדנו כתף אל כתף עם צה"ל לטיפול ראשוני של המוני פצועים שהביאו לנו מהקיבוצים ומהכבישים השונים".

יוסף חיים סיבוני, (25) חובש מתנדב מסניף דימונה היה שם לאורך כל אותה שבת ארורה. טיפל בפצועים ובנפגעים, במקום בו ירד המוות לפגישה של פנים אל פנים עם רבים מתושבי הדרום.
"את הפצועים הקשים פינו לצומת חלץ, משם לקחו אותם במסוקים לבתי חולים.
את הקלים והבינונים העבירו ישר לבית חולים.
"עבדנו שעות ארוכות בלי הפסקה, בתנאים קשים.
בד בבד הגיע ציוד מהמרלוג והתאפשר טיפול נרחב יותר.
בשעה 12 שמענו שיש נפילות בנתיבות וגם שם היו פצועים והרוגים, חלק מאיתנו נכנס לתוך העיר, שם פגשתי את פצועי רחוב ויצמן.
אחרי שנרגע המצב בנתיבות, יצאנו שוב לקבל פצועים בצומת.
הפצועים "נשפכו" אלינו ברכבים צבאיים ופרטיים, ואחר כך גם באמבולנסים. הם קיבלו טיפול ראשוני אצלינו והמשכו לבתי חולים".
היום הזה נצרב בתודעתו ובליבו של יוסף חיים, והפצוע שניסה לומר לו משהו ולא הצליח, רדף את תודעתו.
הוא ניסה לברר מה עלה בגורלו. לתדהמתו, גם בני המשפחה שלו לא ידעו היכן הוא!
המשפחה עצמה חיפשה אותו או לפחות קצה חוט שיוביל אליו. הם ביקשו מיוסף חיים לנסות לבדוק…
בסופו של דבר הוא נמצא בסורוקה. עדיין בחיים, אבל למרבה הצער לאחר יממה נפטר… ועד עכשיו, תוהה יוסף חיים, מה הוא רצה לבקש בקשה אחרונה…

לתרומה למלאכים הכתומים של איחוד הצלה  לחצו כאן <<

בעלי הכשרה רפואית, מעוניינים להצטרף להתנדבות באיחוד הצלה

אולי גם יעניין אותך