מצוקה נשימתית מהי?

לא אחת אנו מגיעים לטפל במקרה ומתלבטים האם לתת חמצן.
חמצן נחשב תרופה לכל דבר, ועל כן יש לחשוב רגע לפני שנותנים אותו.

ישנם מחלות נשימתיות רבות המשפיעות בצורות שונות על מספר רב של מערכות בגוף . למרות זאת, כל המחלות הרספירטוריות (אקוטיות וכרוניות) מתאפיינות בהשפעתן על ונטילציה, דיפוזיה או פרפוזיה.
הטיפול תלוי בזיהוי המחלה הרלוונטית ובאפיונה הנכון בהתאם להשפעתה.

יש להדגיש כי ניתן לאפיין מחלה אחת לסוג אחד של השפעה כדוגמת אסטמה המשפיעה רק על ונטילציה – או לחילופין תיתכן מחלה אחת המשפיעה על שני סוגים או יותר מאפיונים אלה, כגון בצקת ריאות המשפיעה על דיפוזיה ופרפוזיה גם יחד.

 

אם כן, מתי עלינו לספק חמצן?

כאשר הסטורציה יורדת מתחת ל94% או כאשר מופיעים סימנים של מצוקה נשימתית.

מד הסטורציה יכול להיות לנו לעזר, ויכול להכשיל אותנו, ועל כן עלינו לזכור תמיד, שהוא מחובר למטופל. ומטופל הוא המדד הטוב ביותר למצבו יותר מכל מכשיר קיים.

מהו בעצם מד סטורציה?

מד סטורציה, מד חמצן, מד רווית חמצן, פולס אוקסי-מטר (Pulse Oximeter) ועוד שמות יש לאותו מכשיר בודד שמטרתו לבדוק את רמת החמצן המצויה בדמנו. מאחר והבדיקה על ידי המכשיר איננה מכאיבה או פולשנית, והיא מספקת נתונים מהירים ומדויקים גם במקרים בהם הנבדק איננו משתף פעולה (למשל, במקרים של תינוק או של אדם המורדם לצורך ניתוח), ניתן למצוא את מד הסיטורציה בשימוש ביתי, כמו גם בשימוש מקצועי.
רמת חמצן של למעלה מ-95% בדם נחשבת בד”כ לרמת חמצן נורמלית, בעוד רמת חמצן של 92% או פחות מכך מצביעה על רמת חמצן נמוכה בדם. ברוב מדי הסטורציה, בנוסף לרמת החמצן בדם, מציג הצג הדיגיטלי גם את קצב הדופק של הנבדק, כך שהוא מאפשר תמונה רחבה יותר של מצב הנבדק. ערכי קצב הדופק הרגיל למבוגרים נעים בין 60 ל-80 פעימות בדקה במצב מנוחה, אם כי, בעת פעילות גופנית, קצב הלב עשוי לעלות בעוד ברמת הרוויה של החמצן בדם עשויה לחול ירידה, אבל עדיין, רמת החמצן בדם צריכה להישאר מעל ל-90%.

מצוקה נשימתית היא אוסף של סימנים המעידים על מצבו של המטופל, אין חובה כי כולם יופיעו אך בהחלט עלינו להבחין ביותר מסימן אחד.

סימנים למצוקה נשימתית:

שינוי בקצב הנשימה:

• מהיר: בד"כ פיצוי להיפוקסיה והיפוקסמיה, מופיע בשלב ראשוני
• איטי: בד"כ דיכוי נשימתי, מופיע בשלב מאוחר.

סימנים כלליים:

• הרחבת נחיריים בשאיפה
• מתיחת הקנה והשרירים הבין צלעיים
• שימוש בשרירי עזר נשימתיים (סרעפת, צוואר(.
• ישיבת טריפוד
• חוסר יכולת לסיים משפט
• קושי/כאב בנשימה
• שפתיים קפוצות
• דופק מהיר
• כחלון מרכזי או פריפרי
• אי שקט
• ירידה ברמת הכרה

קולות נשימה:
צפצופים: מרמז על כיווץ בדרכי הנשימה ואף יכול להחשיד לגוף זר
חרחורים: מרמז על נוזלים בריאות או בדרכי נשימה עליונות.
סטרידור: שיעול נבחני בזמן השאיפה המעיד על חסימה דרכי אוויר עליונות.

זיכרו שאתם לא עושים האזנה

 

צבעי ליחה-

• ליחה לבנה: כרוני
• ליחה צהובה ירוקה: COPD שהוחמר
• ליחה בצבע חלודה: דלקת ריאות
• ליחה קצפית אדומה: בצקת ריאות
• שיעול דמי: טראומה בבית החזה
• ליחה שחורה: שאיפת עשן.

הסכנה במצוקה נשימתית היא הגבלה בזרימת האוויר או בחילפוי הגזים אשר יובילו להגברת קצב ועומק נשימות כפיצוי שיגרמו למצוקה נשימתית ולבסוף היפוקסיה.

היפוקסיה: מחסור בחמצן בתאים
כאשר משהו מגביל את זרימת האוויר או את חילופי הגזים – הגוף מנסה לפצות על המחסור בחמצן על ידי הגברת קצב ועומק נשימות
כאשר מנגנון ההגנה הראשוני אינו פותר את הבעיה – החולה יכנס למצוקה נשימתית
מצוקה נשימתית מתמשכת עלולה לגרום להיפוקסיה.

סכנה נוספת – היפרקרביה

מהו היפרקרביה?

היפרקרביה הוא מצב בו נצברות בגוף כמויות משמעותיות של CO2, הפחמן הדו חמצני שנצבר גורם למצבי חמצת בגוף, להפרעות קצב וגם לירידה בהכרה, חולים עם הפרעות חסימתיות במהלך הנשימה כמו חולי COPD וחולי אסטמה עלולים להגיע למצב של צבירת CO2 בכמות גבוה, חשוב להדגיש כי למרות מתן החמצן דרך מסכה – החמצן נכנס ומעלה את כמות החמצן על ההמוגלובין כלומר הסטורציה יכולה להיות תקינה אך עודף החמצן הוא זה שיגרום להפרעות הקצב, ולירידה ברמת ההכרה, ולכן בפעם הבאה שאנחנו רואים חולה אסטמה בהתקף קשה עם סטורציה גבוה והחולה מנומנם לחשוב על היפרקרביה, מה עושים? ברמת העיקרון החולה הזה צריך הנשמה שתסייע לו בתהליך החמצון ובעיקר בתהליך האוורור.

 

מהו סיוע נשימתי?

סיוע נשימתי, הוא דרך של מטפל לעזור לאדם במצוקה נשימתית.
ברמה הבסיסית ניתן לבצע זאת באמצעות מפוח הנשמה המחובר לחמצן, ע"י הוספת נשימה לחולה הנושם לאט, או סיוע לחולה הנושם מהר.
אחת הדרכים המתקדמות היא ע"י טובוס באינטובציה, או LMA.