דיני חולה בפסח

דיני חולה בפסח

כיצד יקיים חולה צליאק מצות אכילת מצה?
חולה שאסור לו לשתות יין, כיצד יקיים מצוות שתיית ד' סוכות בליל הסדר?
האם מותר לטחון מצה בליל הסדר לצורך חולה שאינו יכול ללעוס המצה?
האם מותר ליטול ריטלין בחג הפסח?
חולה המאושפז בבית חולים, האם מוטלת עליו חובת בדיקת חמץ בחדר בבית החולים?

 

• בדיקת חמץ •

בדיקה בבית חולים או מוסד

חולה המאושפז בבית החולים בחג הפסח, גם אם אין מי שבודק שם חמץ, אינו מחויב לבדוק מדין שוכר ואפילו שוהה שם תקופה ארוכה, מפני שאין המקום שאול לו לכל תשמישיו וגם יכולים להעבירו ממקום למקום ומחדר לחדר. ואם יש לו ארון מיוחד לחפציו, צריך לבדוק בו חמץ (חוט שני פ"ד ס"ה). אבל השוהה במוסד קבוע ויש לו חדר מיוחד המיועד לכל תשמישיו כגון דייר בבית אבות, יש לו דין שוכר ומחויב לבדוק חמץ במקום המיוחד לו (ע"פ הל' חג בחגא).

אינו יכול לבדוק

אדם חלוש שיכול לבדוק רק חלק מהבית, יברך ויבדוק מה שיכול, ולשאר המקומות ישלח שליח, ולכתחילה ישמע השליח ממנו הברכה כדי לצאת בה ידי חובה. ואם לא שמע השליח הברכה לא יברך בעצמו [כיון שבעה"ב גם כן בודק ומברך]. מי שהוא מוגבל בתנועה ואינו יכול לבדוק בעצמו כלל, צריך לשלוח אחר שיבדוק חמץ בשליחותו, ויהיה איש מגיל בר מצוה ולא אשה. והשליח מברך [כיון שהוא לבדו בודק ואין בעה"ב מברך, נעשה שליח גם לברכה]. ומצוה שבעל הבית יסייע בבדיקה משום מצוה בו יותר מבשלוחו (שו"ע ומ"ב תלב, ב).

• ערב פסח •

תענית בכורות

חולה או מי שחש בראשו או בעיניו פטור מתענית בכורות, ומכל מקום ראוי שיאכל רק מיני תרגימא [מזונות ולא פת], שיוצא בזה חובת תענית לשיטה אחת (מ"ב תע סק"ב). ורצוי שישתתף בסיום מסכת ויפטור עצמו מתענית (הגר"ש וואזנרב, הלכות חג בחג פי"ג, ה).

אכילת מצה בער"פ

מותר לאכול בערב פסח מצה מפוררת ומבושלת [כופתאות וכדו'] כיון שאין יוצאים בזה ידי חובת מצות אכילת מצה (מ"ב תעא סק"כ). וחולה המוכרח לאכול מצה דווקא, יקח מצה שנאפתה שלא לשם מצוה (מנח"י ח"ח לז, דברי יציב או"ח קפחג).

• ארבע כוסות •

המתקשה בשתיית יין

מי שאסור לו לשתות הרבה יין, או זקן וחולה שקשה עליהם השתיה, יקח כוס קטנה בשיעור 75 מ"לד וישתה רק רוב הכוסה. [ולא יברך ברכה אחרונה אחרי כוס ד' מכיון שהוא פחות משיעור רביעית]. ואפשר להוסיף מים ובלבד שישאר רוב ייןו. ובמיץ ענבים יש שאוסרים להוסיף מים (מנחת שלמה ד. וכן דעת הגריש"אז), ויש מתירים למזוג כמו יין (מנח"י ח"ח סי' יד, חוט שניח), ויש שהתירו להוסיף רק מעט מים (תשובות והנהגות ח"ה עז). ויש לוודא שאין תוספת מים כבר בייצור.

לכתחילה יש לקחת יין דווקא לד' כוסות, משום שהוא דרך שמחה וחירות, ואם מתקשה בשתיית יין, יכול לשתות מיץ ענבים (מקראי קודש פסח סי' לה). ולגבי שיעור מזיגתו ראה לעיל בסמוך. [ואם אין לו אפשרות גם במיץ ענבים, ישתה חמר מדינה כדלהלן].

חולה שאסור בשתיית יין

חולה שאסור בשתיית יין ומיץ ענבים, כגון חולה סכרת, תלוי בדרגת הקושי: אם היין אינו מזיק אלא גורם לו רק צער, חייב בד' כוסות ויתאמץ לשתות (שו"ע תעב, י). אך אם היין מזיק לו גם ברוב כוס בשיעור הקטן, אפילו נזק עתידי,
ישתה חמר מדינהט (מ"ב ס"ק לה ולז). ורצוי שגם יתכוון לצאת ידי חובה מאחר בברכות ובשתיה (תשובות והנהגות ח"ג קלו).י ויברך ברכה ראשונה רק על כוס ראשונה ושלישית (שעה"צ תפג, ח).

שתיית חלק מהכוסות

מי שאינו יכול לשתות את כל ארבעת הכוסות אלא חלק מהן, יש לתת עדיפות לכוסות כפי הסדר דלהלן: כוס קידוש, כוס ברכת המזון, כוס הגדה (מ"ב תפג סק"א) .

אינו יכול לשתות כלל

אם אינו יכול לשתות יין או מיץ ענבים כלל וגם לא חמר מדינה, אם יש לו אחר שמקדש על היין יצא ממנו ידי חובת קידוש וד' כוסות, יאויעשה הסדר כרגיל בלא ד' כוסות. אם אין לו אחר שיעשה קידוש, צריך לקדש על המצה לפני תחילת הסדר, וכך יעשה: יטול ידיים בברכה, יברך המוציא, ברכת הקידוש ושהחיינו, על אכילת מצה, יבצע ויאכל. אח"כ יעשה הסדר כרגיל: כרפס, הגדה, מרור, יטול ידיים שוב בברכהיב [וברכת המוציא לא יברך], כורך, סעודה, הלל בלא חתימה (שו"ע ומ"ב תפג, א).
חולה עם זונדה, א"צ לתת לו ד' כוסות או מצה כיון שהזנה זו אינה נחשבת דרך אכילה ושתיה, ולא מקיים בזה מצוה (שו"ת מהרש"ם ח"א קכד).

• אכילת מצה •

רגישות לגלוטן וצליאק

הרגיש לגלוטן, הדבר תלוי, אם הוא גורם לו צער בלבד, כגון פריחה, כאבי בטן וכדו', צריך להתאמץ לאכול לכל הפחות כזית מצה בשיעור הקטן [ראה להלן בשיעורים לחולה]. אבל חולה צליאק שגם אם יאכל שיעור כזית הקטן יש חשש נזק, ואפילו נזק עתידייג, אינו צריך לאכול מצה מחיטה (שו"ת בנין שלמהיד). ויכול לצאת ידי חובת המצוה במצה משיבולת שועל (משנת הגרי"ש אלישיב, תשובות והנהגות ח"ה קל).טו

אבל אין לאכול לכזית של מצוה, מצה העשויה מחיטה מופרדת מהגלוטן, כיון שעיסה מקמח זה אינה יכולה להחמיץ וספק אם יוצאים בה (משנת הגרי"ש פי"ב, מד. הגר"ש וואזנרטז).
מלבד חיוב מצה בלילה הראשון, אין חובת מצות אכילת מצה. ולגבי סעודות שבת ויו"ט, יכול לאכול מצה מחיטה מופרדת גלוטן.

 

המתקשה בלעיסה

מותר לכתחילה לטחון את המצה ואפילו שנעשית כמו קמח (ביה"ל תסא, ד). יזומותר לעשות זאת ביו"ט גם בכלי מיוחד לטחינה (שו"ע תקד, ג). ואם חל בשבת אסור בכלי המיוחד לטחינהיח (ביה"ל שכא, יא ד"ה לפרר).
זקן או חולה שאינו מסוגל לאכול מצה גם אחר הטחינה, התירו לרכך את המצה במים צוננים פחות מ 42- מעלותיט [אבל לא בשאר משקין כגון מרק או יין]. ודווקא שריה מועטת באופן שהמים לא מקבלים צבע מהמצה. אם שורה חתיכה בשיעור כזית, יכול לשרות זמן מרובה, ובלבד שלא תהיה 24 שעות. ואם אין אפשרות לאכול שרויה במים יכול לשרות בשאר משקין (שו"ע ומ"ב תסא, ד).

מוגבל באכילת מצה

מי שמוגבל בכמות המצה שיכול לאכול, יעדיף כפי הסדר להלן, כזית מצה (אופן אכילתו יתבאר להלן), כזית אפיקומן, כורך, כזית שני של אפיקומןכ. אם יכול לאכול כזית מצה בלבד, יאכל מרור וסעודה לפני אכילת המצה, ואחרי הסעודה יברך המוציא ועל אכילת מצה ויאכל כזית ויצא ידי חובת מצה ואפיקומן (שו"ע תפב ומ"ב סק"ו). אם אינו יכול לאכול כזית מצה, יש מצוה לאכול גם פחות משיעור (מנחת חינוך מצוה י). ולא יברך על אכילת מצה.
מי שאינו יכול לאכול מצה כלל, הרי הוא אנוס ומקיים מצות בוראו בכך שהוא נמנע מאכילת מצה, אכן בברכת אשר גאלנו לא יאמר "לאכול בו מצה ומרור", אלא יאמר: "והגיענו הלילה הזה, כן ה' אלוקינו יגיענו וכו'" (ביה"ל תפג ד"ה עד גאל). כוס שלישי ישתה אחר הסעודה בלי ברכת המזון, ואם לא אוכל סעודה כלל, יאמר דברי תורה או סיפור מיצ"מ וישתה (משנת הגרי"ש פי"ב מו).

• מרור •

מי שקשה עליו אכילת מרור, צריך להתאמץ כדי לקיים המצוה, וכנ"ל בד' כוסות ומצה. ואם עלול להנזק מאכילת מרור, פטור. ומכל מקום יאכל מעט, או ילעס בפיו לזכר טעם מרירות, אבל לא יברך אם לא אוכל כזית כדי אכילת פרס (מ"ב תעג סקמ"ג). הנוהג לאכול חזרת (חריין) למצות מרור, אם הוא חולה או שקשה עליו, יקח חסה לצורך מצות מרור (מ"ב שם), [ושיעורה יתבאר להלן].

אכל והקיא

מי שהקיא אחר אכילת מצה או מרור אינו צריך לאכול ולשתות שוב (מנ"ח מצוה י'כא, משנת הגרי"ש פי"ב, מז). ומכל מקום אינו יכול לברך ברכת המזון עד שיאכל שוב (שו"ת פנים מאירות ח"א כז).

• שיעורים לחולה וזקן •

מצה

כזית ראשון: למי שקשה עליו האכילה, לכתחילה – 22 גר' מצה. ובמידת הצורך – 19 גר'כב. אם אינו יכול לאכול שיעור זה, אפשר להקל ב 17- גר' מצהכג.

חולה יכול להקל -11 גר' כד(מ"ב תפו). ומי שאין באפשרותו כלל לאכול שיעורים אלו, יכול להקל 9 גר'כה.

כורך ואפיקומן – חולה יכול לכתחילה 11 גר'. ואם גם זה קשה, אפשר להקל -9 גר'

מרור

שיעור מרור לחולה לא יותר מ 16- גרם עלי חסה [עלה קטן], ואם אינו יכול לאכול כמות זו, אפשר להקל גם כ 7- גר'כז. שיעור חזרת (חריין) לחולה, כשיעור שני פקקי בקבוק סודה, ואם לא יכול גם שיעור זה אפשר להקל כשליש כף בינונית (שיעורין של תורה סי"א בשם החזו"א). ישנם צירופים רבים באופן השיעורים ויש לדון בכל מקרה לגופו לפי יכולת החולה, וצריך לשאול מורה הוראה מוסמך.
• לתשומת לב, כיון ששיעורים אלו הינם למי שקשה לו לאכול ובצמצום, אין לסמוך על אומדן, אלא להכין קודם יו"ט כזית ע"פ משקל מדויק.

רביעית

חולה האסור בשתיה מרובה של יין, או זקן שקשה עליו השתיה, שיעור רביעית הוא – 75 מ"לכח. וצריך לשתות לכל הפחות רוב רביעית שהוא יותר מ 37.5- מ"ל.

כדי אכילת פרס

אכילת כזית מצה ומרור וכן שתית הכוסכט, צריכות להיות תוך זמן של כדי אכילת פרס, וכמה שיטות בשיעור זה, המועט ביותר 2-4 דק', ומי שקשה עליו האכילה ואוכל לאט, ישתדל לאכול בשיעור זמן מועט ככל האפשר ובכל אופן לא יהיה יותר מ 8- דקותל.

• עריכת הסדר לחלש וחולה •

סדרי עדיפות בקיום המצוה

זקן או חולה שאינם יכולים לאכול גם מצה גם מרור וגם לשתות ד' כוסות, ועליהם לבחור בין המצוות, יעדיפו כפי הסדר דלהלן: כזית מצה שהיא דאוריתא, ד' כוסותלא, מרור, אפיקומןלב. [ואם אוכל כזית מצה אחד, ראה לעיל מתי אוכלו].

חלקי הסדר לעיכובא

מי שאינו יכול לערוך את כל הסדר, יוכל במידת הצורך לקצר, והדברים המחויבים הם: קידוש, חלקי ההגדה "מה נשתנה – עבדים היינו", "פסח מצה ומרור", ברכת "אשר גאלנו", כוס שנילג, אכילת כזית מצה ומרור, בהמ"ז, כוס שלישי, הלל, כוס רביעי.
אם אינו חש בטוב ורוצה לסיים וללכת לישון, לא ישתה את ארבעת הכוסות בזו אחר זו, אלא צריך שיאמר [או ישמע] לכל הפחות חלק מההגדה ביניהן. ואם אין אפשרות אלא לשתות את הכוסות ביחד, לא ישתה אותן בבת אחת אלא ישהה מעט ביניהן (תעב, ח וביה"ל שם).לד [הסדר למי שאינו יכול לאכול מצה או לשתות יין, ראה למעלה].

הקדמת הסדר לפני הלילה

אין להקדים את עריכת הסדר לפני צאת הכוכבים, שהוא לכל הפחות 13 דקות אחרי השקיעה (תעב, א). זקן או חולה שאינם יכולים להישאר ערים, וכן מוסד ציבורי שמוכרחים להגיש את הארוחה בשעה מוקדמת, יכולים להתחיל את הארוחה בירקות ובשר וכופתאותלה מבעוד יום, וכשיגיע צאת הכוכבים יתחילו את הסדר, ויאמרו לפחות את הדברים המעכבים בהגדה (כדלעיל).

הסיבה

מי שקשה עליו לאכול ולשתות בהסיבה, ינסה למצוא דרך שיוכל להסב לכל הפחות מעט לצדלו, ואם אינו יכול או שההסיבה גורמת לו צער, הרי הוא פטור מהסיבה. ומכל מקום יאכל בישיבה ולא בעמידה (חוט שני פי"ז ד).

סיפור יציאת מצרים

גם הנמנע מלאכול מצה ומרור ולשתות יין מחמת חוליו, מחויב לספר ביציאת מצרים, שאין מצוה זו תלויה במצוות האכילה (משנת הגרי"ש פי"ב).

שתיה אחרי אפיקומן

חולה או חלש הנצרך לשתיה אחר אפיקומן, יכול להקללז (מ"ב תפא סק"א). וכן מותר לשתות תרופה אחרי האפיקומן.לח

• תרופות בפסח •

הקדמה

בתרופות קיים חשש חמץ מחמת העמילן שעלול להיות מעורב בתרופה שלפעמים הוא מופק מחיטה [ואינו בטל בשישים בה]. כמו כן בתרופות ממותקות יש חשש חמץ בחומרי הטעם שנוספו לתרופה. וכן בתרחיף ישנה לפעמים תערובת קמח ממש.

קטניות

חולה, אפילו שאין בו סכנה, מותר באכילת קטניות אם צריך לכך, וצריך להקפיד שתהיה השגחה מיוחדת לפסח (מ"ב תנג סק"ז). ולכן תרופות ותכשירים המיועדים לחולה, מותרים לו אפילו אם יש בהם תערובת עמילן תירס וכדומה.

החזקת תרופות בבית

תרופות שמעורב בהן חמץ ואינן ראויות למאכל, כגון גלולות מרותלט, סירופ ותרחיף שטעמם רע ואינו ראוי למאכל כלל, משחות ותכשירים, מותר להשהותם בבית בפסח ואין צריך למוכרם לגוי (שו"ע תמב, ד).
תרופות בעלות טעם טוב, כגון כדורי מציצה, סירופ ותרחיף שיש להם טעם ראוי לאכילה, יש להן דין חמץ גמור, ואסור להשהותן בבית בפסח וצריך לבערן או למוכרן לנכרי.

כדורים עם תערובת חמץ

יש להימנע במידת האפשר מלבלוע כדורים שיש בהם תערובת חמץ, אפילו כשטעמם מר ואינם ראויים לאכילה (שש"כ פ"מ בשם החזו"א, ציץ אליעזר ח"י סכ"ה).מ חולה הנצרך דווקא לכדורים שיש בהם תערובת חמץ, אם טעמם
רע, מותרים בפסח כיון שאינם ראויים למאכלמא (חזו"א קטו, ח. הגרשז"א בשש"כ שם). ואפשר שאפילו אם יש להם ציפוי הממתיק אותם, מותרמב (שש"כ שם בשם הגרשז"א). ורצוי לערב אותם במשהו כדי לבטל את החמץ בשישיםמג (הגר"ש וואזנר).

כדורים המיועדים לבליעה, גם אם לא נפסלו מאכילת כלב מותר להשתמש בהם כי נחשב שלא כדרך הנאה, וליתר שאת טוב לכרוך את הכדור בנייר דק ולבלוע ואז הוא ודאי שלא כדרך הנאה שמותר לחולה שאין בו סכנה (הגרש"ז אויערבאך).מד
כדורי מציצה או סירופ עם טעם ראוי לאכילה, שיש בהם תערובת חמץ, אסורים בפסח כיון שעשויים באופן שהחמץ ראוי למאכל.

וחולה שיש בו סכנה ראה בסמוך.

מי מותר בתרופות עם חמץ

לא התירו תרופות עם תערובת חמץ אלא לחולה, היינו שנפל למשכב, אבל כאב או מיחוש בעלמא אין להתירמה (מגן האלף תסו סוף סק"א). וקטן דינו כחולה.

הנוטל תרופות קבועות, כגון ללחץ דם, סוכר, כולסטרול וכדו' אין לו לשנות כלל מהתרופות הקבועות ללא התייעצות עם רופא מומחה, כיון שעלול לחלות, ואפילו להגיע לידי סכנה מחמת שינוי התרופות (הגרי"ש אלישיב,מו הגר"ש וואזנרמז).
מי שימנע מלקיים מצוה מסוימת אם לא יטול תרופה, יש מקום להתיר לו לקחת התרופה כמו חולה שאין בו סכנה (שו"ת לבושי מרדכי או"ח פז, ציץ אליעזר ח"י כה).
הנוטל תרופות נגד דיכאון, ויש בהן תערובת חמץ שאינה ראויה למאכל, נראה שמחוייב מן הדין ליטלן גם בפסח, כדי לקיים מצות שמחת הרגלמח (חשוקי חמד פסחים עא).

חולה שיש בו סכנה

חולה שיש בו סכנה ואין לו תרופה אחרת, מותר ליטול תרופה אפילו אם היא ראויה לאכילה כגון סירופ ותרחיף. אמנם יש להזהר שלא לזכות בתרופה, כיון שאסורה משום "בל יראה". והפתרון לכך, אם התרופה ברשותו קודם הפסח, ימכרנה לגוי, ויבקש רשות ממנו להשתמש בהמט. ואם הוא צריך לרכוש את התרופה באמצע החג, יקנה מבית מרקחת של נכרי ויתכוון שלא לזכות בה. או אפשר לקחת מגמ"ח תרופות שמכר את התרופות לגוי וביקש מהגוי רשות להשתמש, ויתכוון לא לזכות בה. ואם אי אפשר בדרך זו, מותר אפילו לקנות בשבילו (מ"ב תסו סק"א)נ.

חמץ שעבר עליו הפסח

תרופת חמץ הראויה למאכל, אע"פ שעבר עליה הפסח מותרת בשימוש, דבמקום חולי לא גזרו (שעה"צ תסו, ד).

משחות

משחות ושמנים שיש בהם תערובת חמץ, מותרים בשימוש לצורך רפואי, כגון פצעים וגירוי עור, כל שהוא דרך רפואה מותר, אפילו אם הוא בריא לגמרינא. אבל לצורך סיכה בעלמא, יש בזה מחלוקת הפוסקים ולכאורה ראוי להחמיר.

 

מוקד הלכה של איחוד הצלה בשיתוף מכבי שירותי בריאות

לקראת חג הפסח 'איחוד הצלה' בשיתוף 'מכבי שירותי בריאות' פותחים מוקד הלכתי רפואי מיוחד לשאלות בדיני חג הפסח וכשרות התרופות.

המוקד יפעל אי"ה בימים ג' י"א ניסן (16.4) בין השעות 15:00-18:00 בהשתתפות דיינים ומוראי הוראה וצוות רופאים מורחב.
טל: 035141010

 

בשנה האחרונה 5,000 מתנדבי איחוד הצלה מכל הארץ, טיפלו ב-295,000 מקרי חירום רפואיים בזמן הגעה של 160 – 90 שניות!
אנחנו משוכנעים שבעזרתכם אפשר להגיע יותר מהר

אולי גם יעניין אותך