אתר mako: הרופאים שלא מפסיקים להציל חיים

הם עובדים סביב השעון, מוזעקים לאן שרק צריך ומצילים חיים לפעמים בתדירות של כמה פעמים ביום – חבורת הרופאים שמתנדבים באיחוד הצלה ממחישים עד כמה מקצוע הרפואה זה שליחות

לא בטוח שישנם תפקידים יותר מלאי אחריות ושופעים לחץ סביב השעון כמו להיות רופא בכל תחום, על אחת כמה וכמה כשמדובר ברפואה בכירה ומתן הצלת חיים על בסיס יומי. קצת קשה לצפות מהרופאים שלנו שעובדים שעות ארוכות בבית החולים, לעיתים מקץ הזריחה ועד לחשיכה מוחלטת, להמשיך ולהיות זמינים בכל רגע נתון עבור כל מי שנזק לטיפול רפואי, אבל עבור לא מעט רופאים מתנדבים החלוק הלבן המטאפורי נשאר על הגוף 24/7.

מדובר בעשרות מהם, יחידי סגולה אם תרצו, רופאים בכירים שמסיימים את המשמרות שלהם בבית החולים וממשיכים בהתנדבות מעוררת התפעלות להציל חיים בקהילה בה הם גרים. זהו מונח טריוויאלי שלהיות רופא זה שליחות, אבל עבור חבורת הרופאים האלו שמתנדבים באיחוד הצלה, המונח הזה מעולם לא זהר בצורה כל כך מובהקת.

ד"ר אפרת ברון הרלב, סגנית מנהל ביה"ח שניידר ומומחית ברפואת ילדים, מספרת: "הגעתי לארגון איחוד הצלה ממש במקרה וזה לחלוטין שינה את חיי.  מה שמצאתי באירגון הזה זה קודם כל כמות נתינה עצומה. לטפל בכל אדם וכל מקום. ההגדרה האמיתית של אהבת לרעך כמוך. זו זכות גדולה להיות שם. יצא לי לא מעט פעמים לעזור ולהציל חיים וזה רק בזכות הזמינות של האנשים וההתנדבות יוצאת הדופן של כל כך הרבה רופאים, פרמדריקים ואנשי רפואה שמתנדבים באיחוד ונקראים לתת עזרה מתי שצריך".

ד"ר דרור לוין, רופא בכיר בבית החולים לילדים דנה, מוסיף: "אני כונן פעיל באיחוד כבר שלוש וחצי שנים וגם הבן שלי הוא מתנדב באיחוד הצלה. אפשר לומר שזה עסק משפחתי. אני מאוד נהנה להגיע לאנשים ולתת עזרה רפואית ברגעים קרטיים. אני והבן יוצאים המון למקרים ביחד, ובנוסף אני גם משתתף בעיצוב מדיניות הרופאים בארגון. אין לי מילים לתאר עד כמה אני אוהב את האיחוד ואת העשייה שלי בו.

 

"ישנו חלון הזדמנויות של דקות ספורות לתת עזרה רפואית ואת זה איחוד הצלה עושה הכי טוב ומהר. יש לנו ציוד ורופאים מעולים באמבולנסים ובבתי החולים אבל הם לא יכולים להגיע במהירות שאיחוד הצלה מגיע למקומות. אני גאה להיות חלק מהמערכת הזאת. זה ממש כמו משפחה, הרבה מאוד הווי של עשייה והתקדמות".

"זאת עבודה מאוד שונה ממה שאנחנו עושים בבית החולים", מספר ד"ר אריה יפה, מתמחה בביה"ח שערי צדק, בעל תואר ראשון ברפואת חירום. "בבית החולים ישנה היררכיה ברורה. יודעים כל דבר מי מטפל ואיך. בשטח זה מ שמגיע ראשון הוא זה שמטפל ואחראי לעזור ולנסות להציל חיים כמה שיותר מהר. אין מי שיעזור לך כשאתה מגיע למצב חירום לבד וצריך לתת עזרה. ברפואת חירום אין את הפריבילגיה הזאת".

ד"ר אריה יפה

עבור ד"ר יפה ורופאים אחרים שמתנדבים ברפואת חירום, האינטנסיביות היא כל כך גדולה ומתן השירות הוא פשוט סביב השעון, עד שהרבה פעמים זה מגיע גם על חשבון זמן פנוי ושעות איכות עם המשפחה. אין רגע דל בתחום, ורופא מתנדב יודע שבכל שנייה ובכל שעות היממה הוא עלול להיות מוזעק לשטח. "זה נורא קשה לפעמים", מגלה יפה, "ישנם את השעות המתות שבהם כל מה שאתה רוצה זה להיות עם המשפחה ובלי שום הכנה מראש ישנה קריאה ואתה יכול להעלם לשעות ארוכות. זאת באמת עבודה של 24/7 כל הזמן. בכל יום כמה וכמה פעמים".

איך מצליחים לייצר שגרת חיים תקינה כשכל רגע אתה בעצם במצב דרוך?
"זה נכון שאין רגע דל, אבל המטרה מקדשת את כל האמצעים. כשמדובר בהצלת חיים ומתן סיוע רפואי לנזקקים אין בכלל את הפריבילגיה שלהגיד אין לי כוח או קשה לי. אני כל הזמן דרוך זה נכון, עד כדי כך כשאני מתפשט לפני השינה אז הבגדים שלי מונחים בכיסא על יד המיטה שברגע שתתקבל הקריאה אוכל להתלבש בזריזות ולצאת בשביל לחסוך זמן. כל שנייה יכולה לקבוע פה".

מהו המקרה הכי זכור שבו הוזעקת לטיפול חירום?
"בראש השנה האחרון היו אצלי בבית 22 אורחים, התחיל החג וקיבלתי קריאה על מחוסר הכרה. חזרתי כעבור 4 שעות, אחרי שכל האורחים כבר הלכו. היתה פעם שביצעתי החייאה בבית כנסת מול הבית שלי כשאחד המתפללים איבד את ההכרה, ותוך כדי שאני מבצע את ההחייאה ברקע אני שומע את התפילה שבין המוות לחיים של המתפללים. אתה שומע את התפילות בזמן הפינוי של האיש. זה היה פשוט מרטיט. להיות רופא זה בהחלט לחיות בסיר לחץ, להיות רופא שגם מתנדב סביב השעון זאת בכלל עבודה שלא נגמרת, תוסיפו לזה את המצב הקיצוני בו אנו חיים במדינת ישראל ובייחוד בגל הטרור הנוכחי, מה שאומר שעבור הרופאים האלו אי אפשר להניח לרגע את ציוד ההצלה".

ד"ר צחי בן ציון

"בכל פעם שאני עולה על הכביש אני בכוננות. יש לי תיק עם כל הציוד ואני תמיד מוכן לכל דבר שעלול להתרחש", אומר ד"ר צחי בן ציון שמתנדב בבאר שבע והסביבה. "ההתנדבות באיחוד הצלה מאפשרת לי להיות רופא 24 שעות ואני כל הזמן בכוננות. לפעמים אני מצליח להציל חיים ולפעמים לא, אבל היכולת לתת טיפול ולמנוע החמרה הוא מאוד חשוב. אין מקום לתאר כמה זה חשוב לעזור ולהעניק למי שצריך את הטיפול הראשוני. ככל שיהיו יותר רופאים ופרמדיקים ואנשים מהתחום שמתנדבים, אז ככה עולה הסיכוי להצלת חיים. תמיד יש לידך מישהו שיכול לעזור וזה חשוב. כל רכב הופך להיות לאמבולנס פרטי כי הוא מאובזר בכל הציוד הרפואי שקיים באמבולנס רגיל כך שאני יכול להעניק טיפול ראשוני ומציל חיים. רופא יכול להגיע לזירת תאונה ויש לו את הידע, אבל אם אין לו את הציוד אז אין לו הרבה מה לעשות. כשאתה מאובזר אז היכולת שלך לסייע היא עצומה".

הם עובדים סביב השעון, מוזעקים לאן שרק צריך ומצילים חיים לפעמים בתדירות של כמה פעמים ביום, אבל עבור הרופאים המתנדבים מדובר בשליחות שלמרות הקושי, היא מספקת ממש כמו שהיא מאתגרת. "בסופו של יום זה אושר גדול והמון אחריות גם לדעת שאתה יכול לעזור לאנשים. עכשיו לדוגמה ובזמן שיש פיגועים אז הנוכחות שלנו בשטח היא סופר חשובה. העובדה שלכולנו יש אופנועים ואנחנו יכולים להגיע לכל מקום במהירות שיא ולתת סיוע, היא משהו שהרבה פעמים עושה את ההבדל בין חיים ומוות". מסכם בן ציון.