אדרנלין

אסטמה

אדרנלין

אחד החומרים הכי דומיננטיים במהלך הפעילות שלנו באיחוד הצלה זה האדרנלין

ההורמון העיקרי שהופרש בגופינו במקרים הראשונים שיצאנו, הוא זה שדאג לדופק מהיר ולרעד בברכיים בלידה הראשונה, אדרנלין הוא החומר התרופתי העיקרי שניתן במהלך החייאה במטרה לחדש את פעילות הלב, אחת התרופות המרכזיות היחידות שאנו כחובשים מורשים להזריק לשריר במצב של אנפילקסיס, בסקירה זו נציג את האדרנלין מבחינת תפקידיו בגוף כהורמון וגם כתרופה מבחוץ.

אדרנלין הוא הורמון המופרש מבלוטת האדרנל / בלוטת יותרת הכליה הממוקמת מעל לכליות ומכאן שמו אדרנלין, שם נוסף לאדרנלין הוא האפינפרין שגם הוא גזור מ"אפי-נפרין – מעל הכליות" מכאן גם שמו של מזרק האדרנלין אפיפן (אפי – אפינפרין + פן – עט), האדרנלין מופרש במצבי לחץ כחלק מהמערכת הסימפתטית והוא גורם למספר תגובות פיזיולוגיות בגוף, תגובות הקשורות בעיקר במצבי דחק ולחץ כמו הגברת קצב פעימות הלב (הדופק), עליית לחץ הדם, עלייה ברמת הסוכר בדם, הרחבת כלי דם המובילים דם אל שרירים מסוימים, התכווצות כלי הדם של העור (ולכן גם לחיוורון) התכווצות כלי דם במערכת העיכול (ולכן גם בחילות והקאות) הרחבת האישונים ולהסתמרות שערות.

הפרשת האדרנלין לגוף לא משפיעה בצורה סתמית אלא בעזרת קולטני האדרנלין, באיברי הגוף השונים קיימים קולטנים שיודעים להגיב לאדרנלין כך שרק איברים אלו יופעלו ולא איברים אחרים בהתאם לצורך, קולטנים אלו מחולקים למספר קבוצות והאדרנלין משפיע עליהם בצורה שונה אחד מהשני.

קולטני אדרנלין:

כאמור האדרנלין משפיע על איברים שונים בצורה שונה אחד מהשני בהתאם לסוג הקולטנים שקיימים באותו האיבר, ישנם 2 משפחות של קולטני אדרנלין קבוצה א' המכונה קולטני אלפא וקבוצה שנייה המכונה קולטני ביתא,
קולטני אלפא המגיבים לאדרנלין גורמים ל 2 פעולות מרכזיות, האחת (קולטני אלפא 1) עובדת על השרירים החלקים וגורמת לכיווץ כלי הדם בעור (חיוורון) ובמערכת העיכול (בחילות) ומצד שני הוא מרפה את שרירי מערכת העיכול, בנוסף כיווץ כלי הדם בעור ובמערכת העיכול גורם לדם להיכנס או להישאר בכלי הדם המרכזיים ובכך להעלות כביכול זמנית את נפח הדם. מכאן, שאחת המטרות המרכזיות למתן אדרנלין בהחייאה זה "למרכז" את הדם מהפריפריה למרכז הגוף על מנת לשמר ולייצר יותר לחץ דם. המטרה השנייה (קולטני אלפא 2) היא לעורר את מערכת הדחק והחירום – המערכת הסימפתטית במערכת העצבים המרכזית.
קולטני בטא המגיבים לאדרנלין גורמים ל 2 פעולות מרכזיות, גירוי של קולטני בטא מסוג 1 יגרמו להגברת קצב הלב ותפוקת הלב, שיפור ההולכה החשמלית בלב, הגברת שחרור חומרים שונים המעלים את לחץ הדם. ואילו גירוי של קולטני בטא 2 יגרמו להרחבת הסמפונות בריאות, הרפיית שריר חלק, הרפיית הרחם ועידוד הפרשת הגלוקגון שמעלה את רמות הסוכר בדם.

באלו מקרים אנו פוגשים את האדרנלין?

אחרי שהבנו ממש בקצרה על התפקוד של האדרנלין בגוף נדגיש את הקשר של אדרנלין עם התחום שלנו – רפואת חירום, באלו מקרים אנו פוגשים את האדרנלין? אז כאמור אחד המקרים הכי מרכזיים לשימוש באדרנלין זה בהחייאה ששם המטרה היא מצד אחד להעלות לחץ דם ע"י כיווץ כלי דם והעלאת כמות הדם ע"י הזרמת דם מהפריפריה למרכז(קולטני אלפא) .
תפקיד נוסף ומרכזי לא פחות זה הגברת קצב הלב ותפוקת הלב ושיפור ההולכה החשמלית בלב במטרה לנסות ולחדש את פעילות הלב המכנית או החשמלית בהתאם לצורך. מכאן שאחת התרופות המרכזיות כיום בהחייאה זה האדרנלין.

באסטמה ובאנפילקסיס

אחת התרופות המרכזיות והנפוצות ביותר זה הוונטולין שהוא בעצם חומר שעובד פחות חזק מאדרנלין והוא ממוקד רק לקולטן אחד – הבטא 2 כלומר הוא יגרום להרחבת הסמפונות בריאות, הרפיית שריר חלק והרפיית הרחם. ולכן במקרה של אסטמה או אנפילקסיס התרופה המרכזית היא ונטולין שתפקידה הוא להתחבר לקולטני בטא 2 בריאות וכך לגרום להרפיית השרירים החלקים בסמפונות ובכך לסייע לחולה לנשוף בצורה טובה יותר ובכך לסייע לו נשימתית.

אולם הונטולין לא מצליח להתמקד רק על קולטני הבטא 2 אלא הוא גולש גם במעט לקולטני הבטא 1 ולכן כאשר מטופל עושה אינהלציה עם ונטולין סביר להניח שנראה אצלו דופק מהיר כתופעת לוואי של התרופה. במקרים של אסטמה קשה אחד הטיפולים שצוותי ה ALS יכולים להוסיף למטופל זה הזרקה של אדרנלין לתת עור או לשריר בהתאם לחומרת ההתקף גם פה המטרה היא שחומר חזק יותר מוונטולין יגרה את קולטני הבטא 2 וירפה את השריר החלק בסמפונות.

ניתן לראות שימושים נוספים לוונטולין גם לא באינהלציה בזה שהוא מגרה ספציפית את קולטני בטא 2 לדוגמא הזרקה של ונטולין לתת העור על מנת להרפות את שרירי הרחם על מנת למנוע לידה מוקדמת וכדומה (לא מדובר על החומר המוכר באינהלציה אלא על אותו חומר פעיל אך בצורה שונה המאפשרת הזרקה).

באנפילקסיס מלבד התכווצות הסמפונות יש גם הרחבה של כלי הדם שגורמת לירידה בלחצי הדם ולבצקות בדרכי הנשימה העליונות. ולכן גם פה התרופה המרכזית תהיה אדרנלין שתעבוד בשלושה מישורים האחד כיווץ כלי דם והורדת הבצקת (A) השני הרחבת הסמפונות והקלה על המצוקה הנשימתית (B) והשלישי כיווץ כלי הדם והעלאת לחצי דם (C) בנוסף גם פה כמו באסטמה ניתן ונטולין שהוא יהיה ספציפי למערכת הנשימה להרחבת הסמפונות. בגלל שאדרנלין הוא המגרה החזק ביותר לכל הקולטנים הוא תרופת הבחירה במקרים של אנפילקסיס ברמה כזו שהיא ניתנת להזרקה לשריר ע"י חובשים שעברו הכשרה לכך – זה החומר שנמצא במזרק האפי-פן (עט אדרנלין) הניתן במצבים של אנפילקסיס.

סטרידור

סטרידור הינו ביטוי של הצרות בדרכי הנשימה העליונות היכולים להיגרם על ידי זיהום בדרך כלל וראלי או אלרגיה, מצב של סטרידור מתבטא בבצקת ונפיחות באזור מיתרי הקול. בפועל, נשימת הילד הופכת לרעשנית בזמן השאיפה ולעתים גם בזמן הנשימה, מופיע גם שיעול נבחני. זוהי מחלה ויראלית בדרך כלל, והיא שכיחה בעונת החורף והסתיו. הסימפטומים מופיעים בדרך כלל בשעות הערב ומחמירים בשעות הלילה ובזמן בכי. המחלה חולפת אחרי מספר ימים, כאשר השיא שלה נמשך בין 3-5 ימים.
המחלה בדרך כלל נפוצה בילדים בגיל 3 חודשים עד 5 שנים. לרוב, המחלה מאפשרת השגחה וטיפול על ידי מנוחה בבית. אדים קרים וישיבה ליד חלון פתוח מקלים על הנשימה והשיעול הנבחני. במקרים של סטרידור קשה, כאשר קיים סטרידור גם במנוחה, קושי ניכר בנשימה, ירידה בסטורציה, או שיעול ממושך משתמשים באינהלציות של אדרנלין, והן מפחיתות באופן משמעותי את הנפיחות והבצקת ע"י כיווץ כלי הדם כמו שאנחנו כבר מכירים את הפעילות של האדרנלין.

היפוגליקמיה

במקרים של היפו גליקמיה אנחנו רואים חולה שמצד אחד הכרתו יורדת בהדרגה ואפילו בקצב מהיר בעוד שהדופק עולה, הוא  נעשה חיוור ומזיע ואפילו רועד. גם פה הכוכב המרכזי הוא האדרנלין שמופרש כתגובת פיצוי לרמות הנמוכות של הסוכר בדם היות וכאמור לעיל אדרנלין מסייע בשחרור של הגלוקגון שמעלה את רמות הסוכר בדם כלומר הגוף מנסה לפצות על הירידה ברמות הסוכר בזה שהוא יפריש אדרנלין שיעלה את רמות הגלוקגון והסוכר בדם בעזרת גירוי קולטני בטא 2, אך היות ואדרנלין מגרה את כל הקולטנים אנחנו רואים כיווץ של כלי הדם בפריפריה שגורמת לחיוורון ואנחנו רואים גם הזעה, בנוסף אנחנו רואים גם דופק מהיר שמשופעל ע"י קולטני בטא 1 כלומר אם אנחנו שמים לב אז יש גם "שלב מפוצה" בהיפוגליקמיה שבוא הגוף מנסה לתקן את עצמו לרוב במקרים שאנחנו מגיעים זה לא מצליח אולם ישנן עדויות על חולים שטרם אוזנו בצורה מושלמת עם סגי האינסולין שהם מזריקים לפני השינה שהם מתארים אירועים של דפיקות לב והזעה מרובה במהלך השינה ובבוקר הם קמים עם רמות סוכר גבוהות וזאת בעקבות פיצוי של הגוף על הירידה בכמות הסוכר בדם.

ומה עם האדרנלין שלנו?

בחלק מהמקרים בעיקר במקרים הנדירים בלוטות יותרת הכליה שלנו יודעות להזכיר לנו שהן קיימות והן מפרישות אדרנלין שכאמור הוא הדומיננטי ביותר שמגרה את כלל הקולטנים ולכן הדופק עולה, נשימות עולה, אישונים מתרחבים והשרירים מתכווצים ונדרכים, לעיתים זה מאפשר לנו לעבוד למשך זמן ארוך בתנאים לא תנאים בביצוע החייאה או בכל פעילות מאומצת אחרת. אך חשוב לזכור להירגע מעט על מנת שתהיה זרימת דם למוח על מנת שנוכל לחשוב בצורה לוגית והגיונית בהתאם לפרוטוקולים ולממצאים מול החולה וזאת על מנת לא לעשות טעות לא מקצועית – רפואית ובוודאי לא טעות של בטיחות שעלולה להזיק לנו או חס ושלום גם למטופל עצמו.